שינית אותי פרק 28 בית חולים

זה היה אדיר.
מה הוא עושה פה?
"בקצב הזה תהפכי למעודדת הפועל" אמר בן והוציא אותי ממחשבותי, הוא צודק בזמן האחרון התחלתי ללבוש בגדים אדום לבן.
"תשכח מזה" אמרתי והוא חייך, והלכתי לעדי ואדיר.
"היי, אליס!" אמרה עדי, והתקרבה לעברי, התחבקנו.
"מה קורה עדידוש?" שאלתי.
"הכל טוב" אמרה.
"יופי" אמרתי.
"היי אדיר" אמרתי לו.
"אהלן" הוא ענה כמו ערס קטן.
"הספקת להכיר את הקופיף הקטן?" שאלה עדי, ושתינו צחקנו.
לפתע התקרבה מכונית, וממנה יצאו אליאב ושירה.
"יאללה כולם למכונית" אמר אליאב, כמעט כולם ניכנסו אבל לא היה ממש מקום.
"בן באופנוע" אמר אליאב, כשראה שיש מקום אחד פחות.
"יאללה גם כן אתה, אחותי בבית חולים" אמר בן, כולם צחקו, יש לו חוש הומור!
"מה אתה חושב גם אחותי" ענה לו אליאב.
"יאללה סע יא הורס בדיחות" צעק לו בן, ועלה על האופנוע.
"כולם חגורים?" שאל אליאב.
"כן" כולם ענו במקהלה, והוא התחיל לסוע, ולעומתו בן באופנוע.
נסענו, הדלקנו שירים בווליום גבוהה, כאילו נוסעים לחתונה, דברנו צחקנו.
~בן~
אחחח, איזה פספוס, הלוואי ואליס היתה נוסעת איתי באופנוע.
הגעתי לבית חולים, ואליאב החנה ת'מכונית ש'לו, וכולם ירדו.
נכנסנו לבית חולים, עלינו והגענו לחדר של נופר.
"היי" אמרה בקול וחייכה את החיוך הח## שלה, למה היא צריכה בית חולים?
היא ויונתן ישבו דברו וצחקו.
"?" כולם הסתכלו עליה במבט כזה.
הרופא ניכנס.
"אתם יכולים לשחרר אותה, היה לכם נס היא הבריאה במהירות" אמר הרופא, היה לו מבטא…
"אפשר להשאיר אותה כאן?" שאלתי כולם הסתכלו עלי.
"זה ידווח כהזנחת המשפחה" אמר הרופא, חתיכת מ####.
"הלו, הלו, תרגיע אמא ש'ך מוזנחת יא ז##" אמרתי לרופא, כולם הביטו בי בשוק, במיוחד ההוא
"אחי, תקשיב אל תיקח את זה רציני פשוט אח שלי קצת לא הבין אותך, יש לו בעיה בהבנה אז אל תיקח את זה כאילו עשית משהו רע" אליאב החנפן אמר לרופא, יאללה מה הוא מתנצל ועוד אומר שאני טעיתי, יצאתי החוצה לעשן, וטרקתי ת'דלת.
~אליאב~
"עכשיו אתה מבין…" אמרתי אחרי שבן יצא וטרק את הדלת, ילד מסכן, הלוואי ויכולתי לעזור לו בכל זאת הוא עדיין אחי.
"אני הייתי מציע לעשות לו טיפול פסיכיאטרי" אמר הרופא, עד לפה ככה הוא מדבר על אחי?
"סליחה מכבודך כבוד הרופא, אבל עד לפה, אח שלי לא צריך שום טיפול, יש לו בעיה רגשית וזה משהו אישי, ואין לזה תרופה" אמרתי, הרופא היה נבוך.
"קח זה פתק שחרור של הילדה" אמר, והביא לי, פתח את הדלת ויצא.
"יאללה כולם לרדת" אמרתי לכולם, כולם ירדו.
"מה עם בן?" שאלה טליה.
"אל תדאגי יש לו אופנוע" אמרתי ונכנסנו לאוטו.
"חסר מקום" אמר יונתן.
"כמה?" שאלתי.
"אחד" אמר יונתן.
"איך זה יכול להיות?" שאלתי.
"אופססס, אליס בשירותים, הבטחתי שאחכה לה" צעקה טל.
"אוקי, אז שמישהו יסע עם בן" אמרתי.
"מי מתנדב?" שאלה טל.
"אף אחד לא מוכן להפרד מבת הזוג שלו" אמר יונתן.
"מאור?" כולם אמרו ביחד.
"טוב, נו" אמר וירד.
~אליס~
הלכתי לשירותים, וכשיצאתי ראיתי את בן, כהרגלו מעשן.
"אתה לא נוסע הביתה?" שאלתי אותו.
"בשביל להיות שם עם אליאב הבן ####?" שאל בן.
"שתדע שאחר כך הוא הגן עליך" אמרתי, ריחמתי עליו, הוא באמת ילד מסכן.
"על מה הוא הגן עלי?" שאל.
"הרופא הציע לעשות לך איזה טיפול, ואליאב התעצבן עליו" אמרתי.
"זה לא סותר את הסבל שהוא גורם לי בחיים, אחי הגדול עאלק" אמר.
"זה לא יעזור שתשב בבית חולים, כי הרופא יכול לבוא ולעשות לך את הטיפול הזה" אמרתי, ושנינו צחקנו.
"טוב, מחכים לי אז… ביוש" אמרתי.
"ביי אוהדת הפועל" הוא אמר וצחק, חוצפן!
באתי להמשיך ללכת, ו…בום.
"אם לא תסתכלי לאן את הולכת מי יעשה את זה בשבילך?"