שינית אותי-פרק 23-בבית חולים

~אליס~
מישהו ניכנס לחדר, זה היה יונתן.
"היי" הוא אמר מנסה לחייך, הוא התישב ליד המיטה של נופר, גם הוא הזיל דמעה.
"איך זה שאתה אפילו לא מוזיל דמעה על אחותך?" איך עדי מסוגלת לשאול את השאלה הזאת?
"תביני לבד…" הוא צעק ויצא מהחדר, רציתי לעזור לו, למרות שהתבישתי…
עדי היתה ניראת כל כך עצובה, רציתי לעזור להם, למרות שאני…
"יונתן…" התחלתי לומר מנסה לחשוב על איך לצאת משם.
"דברי" מצאתי רעיון!
"אני…אני צריכה להתפנות" עדי ויונתן הביטו בי במבט מוזר… יצאתי.
חיפשתי אותו וחיפשתי עד שמצאתי אותו כמובן מעשן.
"היי" אמרתי והתישבתי רחוק ממנו בגלל הסיגריות איכסס.
"העי" הוא אמר והסתכל עלי.
"אם תשאל אותי סיגריות זה ממש לא טוב" ניסיתי לגרוםלו להפסיק.
"אז למה אני מעשן?" הוא רוצה למות או מה?
"סתם שתדע שעדי מחבבת אותך מאוד" אופסס, ניפלט לי.
"את קונה את השטויות האלה?" אוווף אין לי כח אליו.
"טוב אני ניכנסת, אם אתה רוצה תבוא" הוא קם אחרי.
"בלי סיגריות!" הוא מפגר?.
"אוקי זורק, תרגיעי" הוא אמר בקול ערסי, לא סובלת ערסים, אבל את בן…
ניכנסנו לחדר, עדי ויונתן היו שם, וכמובן נופר.
"היי אחי איפה היית?" יונתן אמר לבן, כשניכנסנו.
"סתם עישנתי בקטנה…" הוא הסתכל עלי, והרים גבה.
"טוב ניראה לי אני אלך" אמרה עדי.
"קחי את אליס איתך מחר יש לה בית ספר" בן אמר, אוווף מעצבן.
"אווף עוד מוקדם" ניסיתי להתחכם.
"עאלק מוקדם 3:00 בלילה, יאללה לכי ואם לא אני אקח אותך" אין לי עצבים שהוא יקח אותי אז הלכתי עם עדי, הזמנו מונית ונסענו.
כמעט כל הדרך שתקנו, רציתי לספר לה שאמרתי לבן שהיא אוהבת אותו, אבל פחדתי שהיא תכעס עלי, אבל מה איכפת לי בעצם?
"עדי…" היא הסתכלה עלי, וסימנה לי שאומר את מה שרציתי.
"אני סיפרתי לו… זאת אומרת אני אמרתי לו שאת אוהבת אותו" היא היתה בהלם.
"ל…למה עשית את זה?" היו לי דמעות בעיניים.
"ניסיתי לעזור… אני מצטערת" הבטנו אחת בשניה, רציתי לומר לה שגם לי יש משהו אליו אבל לא רציתי לשבור אותה.
"זה בסדר אליס את לא צריכה לבכות" היא ניסתה לנחם אותי.
"טוב ניראה לי אני צריכה לרדת" אמרתי כשהמונית הגיעה לרחוב.
"ביי" היא אמרה, לקחתי את הפלאפון והארנק וירדתי.
הגעתי הביתה הבית היה ריק, הצטערתי שאני לא אלך עם נופר לבית הספר ביום הראשון. אבל אולי אני אכיר חברות חדשות, יונתן כניראה ישאר בבית חולים, מה שאומר שאני אצתרך ללכת עם בן המעצבן.
ניכנסתי להתקלח, וכשיצאתי שמעתי קולות מכיוון המיטבח, ירדתי למטה, לא היה שם אף אחד עד שפתאום הרגשתי שמישהו תופס אותי,