שינית אותי פרק 12

~אליס~
ניסיתי להחלץ ממי שתפס אותי, אך ללא הצלחה.
הייתי בשוק מי זה יכול להיות?, לא דיברתי לא עשיתי כלום, מי יכול לעשות לי את זה?.
הוא הצמיד אותי אליו, היה לו ריח של סיגריות ואלכוהול.
הוא משך אותי משם לסלון והתחיל לרקוד איתי, הוא הסתובב ובקושי שיכולתי לראות מי זה,
בגלל המנורות הצבעוניות שסינוורו אותי, אבל זה לא היה בן, וגם לא יונתן.
"עזוב אותי!" זעקתי, מה יש לו ממני? הוא צחק והמשיך לרקוד, לא הצלחתי להשתחרר מאחיזתו.
התחלתי לבכות, שיעזוב אותי כבר, פתאום משום מקום הגיע מישהו והפיל אותו.
מעוצמת האחיזה נפלתי גם אני, שמעתי אותם מתווכחים, לפתע הרגשתי שאני מתרוממת,
מי שהפיל אותו והציל אותי היה בן! הוא הרים אותי בעדינות ואחז את ידי ורץ ואני נמשכתי אחריו.
הוא עלה איתי במדרגות, לבסוף הגענו לחדר, הוא דחף אותי למיטה, סגר את הדלת ונישען עליה.
"מה הקשר שלך אליו?" מה הוא רוצה ממני?, "אני בכלל לא יודעת מי זה" השבתי. פניו הרצינו והוא התקרב אלי, רעדתי, פחדתי ממנו יותר מהנער ההוא. "את באמת לא יודעת מי זה?" מה הוא לא מאמין לי? דמעה זלגה לי, ניסיתי להסתיר אבל הוא שם לב. "מה את בוכה? כולה שאלתי שאלה אז תעני" "אני לא יודעת מי זה תעזוב אותי" אמרתי בתקווה שילך.
"מה לעזוב? מה אני תופס אותך?" "ולמה רקדת איתו אם את לא מכירה אותו?" החלטתי להפסיק את הדמעות ועלנות לו כמו שצריך, מישהי צריכה להעמיד אותו במקום ולהסביר לו שהוא לא מלך.
"אתה לא מבין כלום!" צעקתי הוא נישען לאחור. "הוא תפס אותי ניסיתי להתנגד אבל הוא היה חזק ממני, וחוץ מזה אתה עושה את זה לכל אחת שאתה רואה, אז תחקור אותה? לא, אז די בן די תודה רבה לך שהצלת אותי אני מצטערת שאני צריכה לומר לך את זה אבל מישהי צריכה לומר לך את האמת, בנות זה לא צעצוע, ולא משחק כמו שאתה חושב! אז אם אתה חושב שאני עוד אחת מהבובות שלך אתה טועה ובגדול" סיימתי שיוו, אף פעם לא הפגנתי ביטחון עצמי כזה ועוד לפני ילד ערס כזה, מהיום החלטתי שאני לא פוחדת מכלום! השתנתי מקווה שילך לי.
חשבתי שהוא התעצבן אך למזלי לא. "סיימת?" הוא שאל בקול רגוע, איפה העצבים איפה ה…
"כן" השבתי באותו טון. "גם לי יש כמה מילים" אוקי מה עכשיו? שתקתי נתתי לו לדבר.
"את לא יודעת מה ההעבר של כל אחד אז את לא יכולה לשפוט בנאדם לפי ההווה. מצטער אם הצקתי לך אני אשתדל לא לעזור לך ולא להתערב לך בחיים רק אני מקווה בשבילך שתסתדרי תצליחי בחיים ותשמרי על עצמך" רציתי לבכות באמת שפטתי אותו לפי ההווה ואפילו שכחתי מהעבר שלו, "בן…" הוא הסתובב והביט בי מחכה לתגובה. "אני מצטערת" לא היה לי מה לומר הוא היה ניראה פגוע. "אני סולח" חייך והלך. נישארנו אני והמחשבות לפתע הרגשתי תחושה כזאת תחושה של… לא אל תגידו לי ש…. התאהבתי בו!
~בן~
לא רציתי לפגוע בה לא רציתי להעליב אז פשוט אמרתי מה שחשבתי.
אתם תתפלאו אבל אני עדיין אוהב, ועדיין חושב ואפילו בטוח שהיא תיהיה שלי.
רגע מה? אין מצב, אחרי איך שהיא התנהגה אלי אני בטוח שהפסדתי אותה "סעמקקק" אמרתי לעצמי, "אם בן ביטון אומר קללות לעצמו זה אומר שקרה לו משהו" שמעתי קול הבטתי זאת היתה עדי האקסית שלי זאת שהייתי איתה כל הערב ולילות קודמים. "הכל בסדר יפה שלי" אמרתי מנסה להיות רגוע. "אתה לא ניראה טוב, אתה צריך קצת…" הבנתי את הרמז "קצת מה?" עשיתי עצמי כלא מבין. "קצת טיפול כמו שרק עדידוש יודעת לעשות לך? רוצה?" היא אמרה בקול סקסי כזה שלא יכולתי לסרב, אבל מה עם אליס…טוב למי אכפת כאילו שלה אכפת ממני? לא, אז יאללה. הלכנו לחדר. עשינו מה שעשינו ותוך כדי עדי חופרת.
"אז מה יש לך היום?" התעוררתי ממחשבותי והבטתי בה כלא מבין. "זה שוב המזדינת הקטנה" איך היא מעזה לדבר עליה ככה? ואיך בכלל היא ידעה? "כן, ואל תקראי לה ככה בחיים שלך! דיר באלק כי אם כן בחיים לא תראי עוד את זה" אמרתי והצבעתי לעבר פלג גופי התחתון, היא היתה המומה. "ואתה! אם תגיד לי עוד פעם אחת איך לדבר אתה לא תיראה אותי בחיים!" הביטה בי בכעס, נו יאלה שתשחרר מה היא עושה סיפור. "יודע מה? אתה לא יודע לנצל הזדמניות כמו שהפסדת אותי אז. אני אעשה לך טובה ואלך מעכשיו" התלבשה לקחה את חפציה. "לך תזדיין" אמרה כשיצאה. "בקרוב מאוד…" הוספתי חחחח, היא לא יודעת מה היא הפסידה ואני עוד אגרום למי שאני רוצה להתאהב בי. מילה שלי!
~אליס~
ישבתי במיטה מנסה לעצור את הדמעות אבל לא מצליחה.
למה דיברתי אליו ככה? פחדתי שאולי הוא יתנקם בי, אפילו שדיבר אלי יפה אבל…
לפתע ניפתחה הדלת.