"שינית אותי" פרק 10

~נופר~
"מה אתה עושה פה?" אמרתי לו בכעס. "באת להתנצל אז אתה יכול ללכת" אמרתי בתקווה שילך
"כל המדינה מחפשת אותך! וזה מה שמענין אותך, התנצלויות?" אמר ברצינות, שתקנו.
"א..נ..י…מ..מ..מצטערת אנלא ידעתי את זה." אמרתי וקמתי. "פשוט הלכתי לאיבוד"הוספתי.
"זה בסדר, ואת זה שהלכת לאיבוד אני רואה." אמר וחייך. "סמכתי על יונתן לא הלכתם הביתה?"
"לא" אמרתי. "למה לא איפה הייתם?" אמר במבט כועס. "אממ.. בשום מקום" אמרתי.
"מה זה שום מקום? אה? תגידי לי עכשיו איפה הייתם?" אמר והצמיד אותי לאיזה עץ.
"די נו רד ממני" אמרתי לו והורדתי ממני את ידיו. "אז תגידי לי לאן הלכתם?" אמר. יוואו חופר.
"אתה יודע מה אחת הסיבות שלא רציתי להיות החברה שלך?" אמרתי. והתחלתי ללכת. "לא" אמר.
"כי אתה חופרררררר" אמרתי מדגישה את הר'. "היי תרגיעי" אמר והלך אחרי. "לא ארגע" אמרתי.הלכנו עד שפתאום ראיתי את השלט של הכניסה לעיר יש הגענו עכשיו אני רק צריכה להתפטר ממנו.
"אה תגידי, מי החברה הכוסית הזאת שבאה איתך?" אמר. הייתי בשוק אין לו סיכוי איתה, וכמובן אם אני בשטח אז אין מצב. "סתם חברה שגרה אצלנו עכשיו, אחות של זה שכיסח אותך" אמרתי וצחקתי. "ואם אתה חושב להתחיל איתה, אז תדע שאין לך סיכוי…" אמרתי במבט מאיים "למה מול מי אצתרך להלחם?" אמר במבט סקרן. "תצתרך להלחם מולי" אמרתי בגאווה משדרת בטחון. "חחח מולך חשבתי מול איזה בריון שתי מטר או משהו כזה" אמר בזילזול. "תזהר יש לי כוח הרבה יותר ממה שאתה חושב" אמרתי. "כן בטח" אמר בזלזול. "אין בעיה" אמרתי ונתתי לו מכה במקום הרגיש
הוא נשכב על הרצפה מתפתל מכאבים ואני הלכתי הביתה.
~שי~
שיט היא ברחה לי, שוב חמקה לי הציפור מהידים, ניראה לי שיונתן בעינין שלה אז אני ארד ממנה.
אבל על השניה, אנלא מוכן לוותר מילה של שי.
~אליס~
ישבתי במיטה, מחבקת את רגלי אלי, כולי רועדת עוד ממה שהיה, לא רציתי לצאת כדי לא לראות אותו שוב. פחדתי ממנו מאוד, הוא יכל לפגוע בי אז למה הוא לא עשה את זה?.
~וויאן~
התקשרתי למלא אנשים, עד שלפתע שמעתי דפיקות, בפתח עמדה נופר שלי, "מצאנו אותה" אמרתי למי שהיה על הקו, וניתקתי."היי אמא" אמרה לי. חיבקתי אותה והיא אותי הרגשתי הכי מאושרת בעולם. "סופסוף מצאנו אותך למה לא ענית בפלאפון" אמרתי בדאגה. "ניגמרה הסוללה" אמרה והראתה לי את האייפון שלה מכובה. שתינו צחקנו. פתאום בן ירד.
"אני מצטער להפריע לכם באמצע הרומנטיקה" אמר בזלזול וצחק. "היי תרגע" אמרה נופר. והתקרבה אליו. "מה להרגע תמשיכו זה נורא יפה" אמר והתגלגל מצחוק. "דייייי" אמרה נופר.
והחטיפה לו סטירה. "שוב אתם מתחילים? בן למה ירדת? בשביל לריב?" אמרתי תוך כדי שאני מרחיקה ביניהם. "סתם סתם. ירדתי להגיד לך שאני מאוד שמח שחזרת." אמר בן. נופר נישקה אותו, איזה אמא מאושרת אני. "איכסס נו בלי נשיקות." אמר בן. ושיפשף את לחיו. חחח מצחיק הילד שלי. "מי מצא אותך אני אתן לו נשיקה" אמר בן. וצחק. "אם תדע מי זה אני בטוחה שלא תרצה לתת לו נשיקה…" אמרה נופר. היא היתה ניראת רצינית מי זה? "זה ההוא מהמכולת השמן המכוער ההוא?" בן אמר ונישפך מצחוק. "בןןןןןן" הוכחתי אותו, אני שונאת שהם צוחקים על אנשים. "לאאא" אמרה נופר. "נוווו תגידי מי זה" אמר בן בליגלוג. "שי" אמרתי. כולם התבוננו בה בשוק. "אההה שי ההיא מהכיתה שלך, נו ההיא הג'ינג'ית הזאת" אמר בן, וצחק. כולם נקרעו
איזה חוש הומור יש לו. "לא דפוק, שי זה שהיה פעם חבר שלי" כולם הפעם באמת היו בהלם.
"מה הוא גם התנדב לקבוצת החיפושים?" אמר בן, הפעם לא הלך לו להצחיק. "כן, כניראה" אמרתי. "איפה אליס?" שאלה נופר. "לך תקרא לה בן" אמרתי לו. והוא הלך.
~אליס~
ישבתי בחדר מנסה לשכוח ממה שהיה תוך כדי שאני מתכתבת עם חברה בפייסבוק.
פתאום שמעתי צעדים התנתקתי, והמשכתי לשבת. הדלת ניפתחה, ובן ניכנס הורדתי את ראשי, לא יודעת למה אבל התחילו לרדת לי דמעות, פחדתי שהוא יראה אז לא הרמתי את ראשי, הוא התבונן בי. "אני מצטער" אמר. הייתי בהלם, איך הוא… "זה בסדר" שמעתי את עצמי אומרת. "מצאו אותה" לחש לי והתישב לידי. "ידעתי שאת רגישה אבל לא עד כדי כך" אמר בן. לא ידעתי מה לומר. "זה ניראה לך נורמאלי להשכיב בנאדם במיטה?" שאלתי אותו. הוא הוריד את ראשו. "לא כל כך." אמר. "יופי שאתה יודע את זה לפחות" אמרתי. "כן אה, יופי" אמר. "אוקי בואי נופר למטה" אמר וירד. נשארתי אני ומחשבותי, עדיין פחדתי ממנו קצת אבל ידעתי שהוא בכל זאת בנאדם טוב. ירדתי למטה. נופר רצה אלי וחיבקה אותי. כולם שמחו.
"אני מצטערת להרוס את המסיבה אבל יש לי משהו לומר" וויאן אמרה והיתה נראת מתלבטת ומלאת מחשבות. "דברי מאמו דברי" צעק לה בן מהספה. "מחר אני עוזבת, ונוסעת לחו"ל" כולם בהו בה, כאילו דיברה סינית. "אין מצב" אמרו כולם "כן אין מה לעשות" וויאן אמרה ומשכה בכתפיה. "מאמו" ילדיה רצו אליה וחיבקו אותה "זאת חובת העבודה אם לא אסע יפטרו אותי" וויאן אמרה. "אני אפטר אותם ואת אמאמאמא שלהם" בן אמר, וכולם צחקו. כל הילדים חיבקו את אמא שלהם אפילו מיטל* באה מהעבודה, שמחתי בשבילם אבל הייתי עצובה, כי ניזכרתי באמא שלי, הלכתי משם, ישבתי במרפסת.
~בן~
כל רגע פנוי הסתכלתי לכיוון אליס, עד שפתאום היא נעלמה, זזתי משם והלכתי לחפש אותה,
"אליססס?" איפה הילדה הזאת עכשיו גם היא נעלמה? כוסאמאמק נו איפה היא אנלא מקנא במי שחטף אותה….חיפשתי עד ש… מצאתי אותה! היא ישבה במרפסת, "היי" אמרתי לה.
"היי" אמרה לי. "מה קורה?" שאלתי אותה, והתישבתי לידה. "הרבה דברים קורים" אמרה חיכנו. יואווו החיוך שלה. עוד שניה עומד לי. "מה קורה לדוגמא?" אמרתי, היא הסתכלה עלי. "זה שאמא שלך עכשיו הולכת" אמרה, והסתובבה. "בגלל זה את עצובה עכשיו?" שאלתי. "בערך… אפשר לומר שכן" אמרה. "נחמד מצידך חחח" אמרתי. וצחקנו. "טוב ניראה לי שצריכים לחזור הביתה" אמרה, וקמנו. נכנסנו הביתה. מה שמתברר שהיום יש יומולדת לנופר. רגע יומולדת? איך שכחתי?.
טוב לא משנה היא לא זקוקה למתנות. "היום יומולדת היום יומולדת…" כולם שרו היא היתה נראת מאושרת. רק מישהו אחד ישב בצד….