שינוי קטן מוביל לשינוי גדול חלק ב'

ביום שלמחרת הגעתי לבית הספר וחיכה לי על השולחן ורד עם שוקולד,כמובן שמהשוקולד דאגתי להיפטר וגם די התעלמתי מהורד הייתי בטוחה שזו מתיחה של אחד מהתלמידים,התחיל שיעור כימיה,והכרנו את המורה והיא גם די חפרה,רוני הגיע באיחור וכמובן שהוא דאג להתנצל והבטיח שזה לא יקרה שוב.
המורה אמרה לו לשבת והוא התיישב לידי,היינו צריכים להתחיל בניסוי,ושמתי לב שרוני לא הכי מרוכז,"הכל טוב?"שאלתי אותו והוא לא ענה כאילו בהה באוויר,"רוני?"אמרתי לו כשאני נוגעת בכתפו,"אהה מה? כן כן הכל בסדר פשוט אהה…,לא משנה הכל בסדר" הוא אמר אבל עדיין הבנתי שלא הכל בסדר, ופתאום נשמעה דפיקה בדלת,"סליחה אפשר את רוני לכמה דקות?" זו הייתה היועצת,ואז הבנתי ששום דבר לא בסדר.
בהפסקה ראיתי את רוני ליד הארונית שלו וניגשתי אליו,"רוני אתה בטוח שהכל בסדר פשוט לא היית כל כך מרוכז בשיעור ועכשיו כשהיועצת קרה לך,אהה אתה צריך משהו?" שאלתי אותו,"כן אני צריך משהו אני צריך שתשחררי ממני,גם אם קרה לי משהו זה לא עניינך!" הוא אמר לי והלך משם,ובאמת שהייתי בהלם לא הבנתי למה,מה יש לו,אני בסך הכל שאלתי אותו אם הוא צריך משהו הוא לא היה צריך לתקוף אותי ככה!,הייתי ממש עם דמעות בעיניים כשלפתע ניגשה אליי אפרת וראתה שאני עוד שנייה בוכה,"מאמי מה קרה?" היא שאלה בדאגה,"אהה מה לא כלום זה כבר לא משנה" אמרתי לה,"תגידי את יודעת איפה רוני?" היא שאלה אותי,"הוא הלך עכשיו למה?" שאלתי,"לא סתם רציתי לדבר איתו קצת, וכך כך רציתי לשאול אותה אם קרה משהו אבל לא רציתי שהיא תחשוב שאני חטטנית כמו שרוני חושב עכשיו.
הגעתי הביתה ולא הפסקתי לחשוב מה עשיתי,כאילו באמת אני לא מבינה למה הוא התפרץ עליי וצעק עליי ככה,אמרתי שאני ייצא להליכה,כי בכל זאת צריך לשמור על כושר,מצאתי את עצמי ליד הבית של רוני הולכת ואז התחלתי להגביר מהירות,ואז שמעתי קול מוכר קורא לי,אבל משום מה העדפתי להתעלם,לא היה לי כח לשמוע אנשים,אחרי כמה צעקות כאלה הבנתי שזה רוני,ולא ידעתי אם להסתובב או לא,ומשום מה התחלתי לרוץ,סליחה אם אחרי שהוא צועק עליי ככה מול חצי בית ספר הוא חושב שאני יעמוד דום בכל פעם שהוא יקרא לי אז הוא טועה!
הגעתי לבית הספר וכמובן שאני כל כך סתומה ששכחתי שאנחנו מתחילים בתשע ולא בשמונה כמו בשנה שעברה.נכנסתי לכיתה וראיתי את רוני יושב שם משחק באייפון 4 שלו(מליין כבר אמרתי?)את האמת שקצת עיצבנו אותי כל העשירים האלה,שיושבים להם ובטוחים שעם כסף הם יכולים לקנות את כל העולם,ולא מספיק שהם חושבים הם גם מתנהגים ככה!
בשנייה שראיתי אותו יצאתי מהכיתה והוא אחריי,"יובל נו חכי שנייה אני רוצה להסביר לך!" הוא צעק לי מקצה המסדרון,"להסביר לי מה?!" אמרתי כשאני מתקדמת אליו מסוף המסדרון,"להסביר לי למה צעקת עליי כשרק ניסיתי לשאול מה איתך, או למה…" והוא קטע אותי בנשיקה.
"מה,מה זה היה עכשיו?"אמרתי לו כשאני בהלם מהדבר שקרה פה עכשיו…