שינוי זה לא רע ~ פרק 29 ~ סוג של סיפור ערסים

פרק 29:
נ.מ. שון
הסתובבתי וליבי עצר.
"היי… רק באתי אמ… להביא לשיר את הספר" גמגמתי בשקט.
איך הוא הוך אותי לחסרת ביטחון ונמושה?
איפה שון הערסית שהייתה בועטת בו על זה שהוא העליב אותה?
איפה שון שלא הייתה נעלבת ממנו?
"אהה" הוא מלמל בחיוך והתקרב אליי לאט.
לעזאזל אפילו בחלוק של בית החולים הוא נראה סקסי.
בלעתי את רוקי והתרחקתי ממנו כאשר הוא התקרב אליי.
נצמדתי לקיר והוא נצמד אליי.
העברתי על גופו מבט מלמעלה למטה ופגשתי בעיניו המהפנטות.
"אני עדייו אוהב אותך" הוא אמר.
"חבל" אמרתי.
הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה.
"אז את לא מרגישה כלום עכשיו?" הוא שאל והניח את ידו ליד ראשי על הקיר.
"לא" אמרתי ורשפתי אוויר.
איזה חרא הוא זכר.
* פלשבק *
"אני מתה על זה אתה יודע?" שאלתי אותו.
אני נשענתי על הקיר והוא נשען עליי עם ידו על הקיר שליד ראשי.
"את מה?" הוא שאל בחיוך.
"אז שאתה שם את היד פה" אמרתי וליטפתי את ידו שעל הקיר.
"ואת היד השניה פה" אמרתי ולקחתי את ידו המשוחררת והנחתי אותה על מותני.
"באמת?" הוא שאל והתקרב.
"אני מוצאת את זה מאוד מחרמן" אמרתי בתהגרות והתקרבתי לפניו.
"מה את אומרת" הוא אמר והחליק את ידו במורד גבי אל ישבני.
"באמת ובתמים" אמרתי ונשקתי לשפתיו הבשרניות.
*סוף*
לא יכולתי להתאפק ונשכתי את שפתי התחתונה.
"ועכשיו?" הוא אמר וקירב את ראשו לצווארי.
"כלום" אמרתי בלחש.
הוא היישיר את מבטו אליי והסתכל לי בעיניים.
הרגשתי שאני טובעת.
הרגשתי את נשימותיו החמות מתערבבות עם הבל פי.
מה את עושה שון? הוא אמר שאת מתוסבכת! תתרחקי ממנו!
הוא אפילו לא אמר שהוא מתנצל!
ניסיתי לשכנע את עצמי בתוך ראשי אבל לשווא.
הוא התקרב אליי לאט לא מזיז את מבטו מעיניי.
שניות מנשיקה.
3
2
1…
נ.מ. רון
טיילתי בבית חולים והגעתי לאיזור מוזר שאף לא ראיתי.
שמעתי מלמולים מאחד המסדרונות והתקדמתי לשם.
"שון?" שאלתי וניסיי להתמקד בדמות שעמדה במסדרון החשוך.
"היי… רק באתי אמ… להביא לשיר את הספר" היא הסתובבה והסתכלה עליי במבט קפוא.
מעולה! זה אומר שאני עדיין משפיע עליה.
קדימה רון תחשוב. מה אתה עושה עכשיו?
פחות דיבורים יותר מעשים.
אוקיי. קדימה.
חייכתי חיוך תחמני והתקדמתי אליה.
"אההה" מלמלתי בהבנה כשראיתי שהיא מתרחקת ונדחקת אל עבר הקיר.
נצמדתי אליה.
הלב שלי עשה סלטות באותו הרגע.
רק להיות קרוב אליה שוב.
להריח את הריח המדהים שלה.
וואוו משזה עשה לי.
התאפקתי לא להפשיט אותה כאן ועכשיו במסדרון הנטוש הזה.
"אני עדיין אוהב אותך" אמרתי לה והסתכלתי עמוק לתוך עיניה.
"חבל" היא אמרה בלחש.
ליבי צנח ונקרע לחתיכות.
תתעשת על עצמך רון.
היא לא מתכוונת לזה.
היא פשוט רוצה לראות שהיא קשוחה.
אין בעיה.
שניים יכולים לשחק את זה.
"אז את לא מרגישה כלום עכשיו?" שאלתי והנחתי את ידי ליד ראשה.
היא נשכה את שפתה התחתונה.
ידעתי שזה יעבוד.
מה היא חשבה שאני לא יודע מה מחרמן אותה?
"ועכשיו?" שאלתי והתקרבתי לצווארה במקום שעושה לה מדגדג.
"כלום" היא אמרה בשקט.
הסתכלתי אל תוך עיניה מרגיש את נשימותיה החמות.
היינו שניות מנשיקה.
3
2
1
היא דחפה אותי והלכה משם במהירות.
נשמתי עמוק וחבטתי בקיר.
פשוט לא מצליח לי איתה.
~
"מה אני עושה שיר?" שאלתי בחוסר אונים כשנכנסתי לחדר.
"התנצלת?" היא שאלה והניחה את הספר שקראה על השידה.
"כן! לא.. לא יודע!" אמרתי ונשכבתי על המיטה.
"אידיוט! אז מה כן עשית?" היא שאלה בצעקה.
"אממ חירמנתי אותה.. בערך." אמרתי וגירדתי בעורפה.
"היא חבטה בי עם הספר.
"אח למה?" שאלתי ושפשפתי את כתפי.
"כי אתה אידיוט! אפילו לא התנצלת?! ישר קפצת לסקס?! שכחת מה אמרת לה?!" היא שאלה ונעמדה.
"כי אמרת לי פחות דיבורים ויותר מעשים! וזה המעשה שאני היכ טוב בוא!" צעקתי ונעמדתי גם אני.
"יחתכית דפ"ר מה אין לך מוח?!" היא שאלה וחבטה בי עם הספר בין כל מילה.
"עוד מעט יהיו חסרים לי עוד איברים" אמרתי.
היא נאנחה והתיישבה על הכסא בעייפות.
"היי בייבי" אלירן אמר כשנכנס לחדר.
"היי מתוקי שלי התגעגתי אלייך" אמרתי והפרחתי לו נשיקה.
"פחות פחות" הוא אמר ונישק את שיר.
"מה קרה?" הוא שאל והקים אותה כדי שתשב עליו.
"רון מפגר" היא אמרה בתינוקיות ושמה את ראשה על החזה שלו.
"אהבתי אתכם יותר כשרק פלרטטתם" אמרתי ונשכבתי על המיטה.
"לא הלך עם שון?" הוא שאל והסתכל עליי.
"בקושי זחל" אמרתי וכיסיתי את עיניי עם ידי.
"אה שיר אני צריכה לדבר איתך" שמעתי קול מהדלת.
הרמתי את ידי וראיתי את שון עומדת שם.
"שון…" התחלתי להגיד
"אני באה" שיר אמרה במהירות וקמה מאלירן.
שניהם יצאו מהחדר במהירות וסגרו אחריהם את הדלת.
"אני מת אלירן" אמרתי והסתכלתי אליו במבט נואש.
"אתה תסתדר. מבטיח"