שינוי זה לא רע ~ פרק 26 ~ סוג של סיפור ערסים

פרק 26:
נ.מ. שון
אני ושיר הגענו לקניון ונכנסו לתוך חנות קטנה ויפה.
"אויש אני מתה על זה" שיר אמרה וחבשה כובע מצחייה גדול.
עיוותתי את פניי בצחוק ומדדתי משקפי שמש עגולות.
"הם נראים טוב עלייך" שיר הופיעה מאחוריי.
"יש לי כבר זוג שאני אוהבת אני לא צריכה את זה" אמרתי והחזרתי את המשקפיים למקומם.
"אפשר לצאת מהבאסה? מה קרה לשון שהייתה מרוקנת את החנות בלי לחשוב פעמיים?" היא אמרה וניערה אותי.
"היא ביחד עם הכבוד העצמי שלי בתחתית פח הזבל" אמרתי ויצאתי מהחנות.
"שון! תסתכלי עליי!" היא אמרה לי וכיוונה את פניי אליה
"את יוצאת מהרחמים העצמיים עכשיו! ואת הולכת לקנות את כל אמריקן איגל מובן?" היא אמרה ושלחה לכיווני אצבע מזהירה.
"מובן מובן" נשמתי עמוק והלכתי לאמריקן איגל.
"תקחי את זה ואת זה.וואי זה יראה פצצה עלייך!" שיר אמרה והוסיפה עוד כמה בגדים לערימה שזרקה עליי.
"חכי שניה. הלו?" שיר אמרה וענתה לטלפון
"כן ברור אנחנו עכשיו בקניון אנחנו נקנה. שמלה או מכנסנון? סבבה ביוש" היא אמרה וניתקה
"זה היה ניר הוא רוצה שנקנה לעצמנו תלבושות למופע" היא אמרה והכניסה את הטלפון לתיק.
"סבבה אבל שיר כבד לי אפשר להתקדם?" אמרתי וניסיתי לייצב את ערימת הבגדים הענקית
"כן כן כנסי ואני יביא לך עוד" היא אמרה וחזרה להסתכל על קיר החזיות.
נאנחתי ונכנסתי לתאי המדידה מניחה בהקלה את הערימה על הכסא המסכן שהיה שם.
לקחתי שמלה מהערימה ולבשתי אותה.
התבוננתי במראה ובחנתי את עצמי בחוסר רצון.
"אני מחכה!" שיר צעקה מבחוץ.
יצאתי ונעמדתי מול המראה מסדרת את עצמי
"וואוו היא מהממת פשוט חסר לה משהו קטן" שיר אמרה ובאה אליי
"הנה" היא אמה ומתחה את לחיי לחיוך.
"מושלמת" היא אמרה וחיבקה אותי. מזה חיבקה מחצה.
"יאללה בגד הבא" היא אמרה והתיישבה על הכיסא שם.
הורדתי את השימלה וזרקתי אוץה לשיר מבעד לווילון שחצץ ביני לבין החנות.
מדדתי עוד כמה בגדים ויצאנו כדי לשלם
"את לא לוקחת כלום?" שאלתי את שיר כשנעמדנו בתור לקופה.
שיר היא שופוהוליק רצינית אין מצב שהיא יוצאת מחנות בלי לפחות שתי שקיות.
"נראלך? היו לי כל כך הרבה דברים השאתי אותם בקופה כדי שישמרו לי." היא אמרה והסתכלה על ערימת הבגדים שהייתה מונחת על הדלפק מאחורי הקופה.
"נו ברור" אמרתי וגילגלתי את עיניי למראה הערימה הכל כך ענקית שזה מגוחך.
שילמנו ויצאנו עם החנות עם שלוש שקיות כל אחת.
"יאללה עפנו לדאנס שופ?" שיר אמרה כשיצאנו מהחנות.
"עפנו" אמרתי
והתקדמנו לכיוון החנות.
"היי" אמרנו למוכרת שעמדה מאוחרי הקופה
"אפשר לעזור לכן בנות?" היא שאלה ובאה אלינו.
"כן אנחנו מחפשות תלבושת לדואט." שיר אמרה וניחה את השקיות על ההדום שהיה מול התאי מדידה.
"באיזה סגנון אתן רוקדות?" היא שאלה.
"מודרני" עניתי
"שני חלקים או שמלה?" היא שאלה.
"עוד לא החלטנו" שיר אמרה ובחנה מתלה של בגדי גוף
"אין בעיה בואו אחריי" היא אמרה ונכנסה לתוך החלק השני של החנות.
הנחתי את השקיות והלכנו אחריה.
"וואוו" פלטה שיר
"אנחנו בגן עדן?" שאלתי והסתכלתי סביבי.
"כל מה שתצטרכו תמצאו פה בנות" המוכרת אמרה והחוותה בידה על המתלים הרבים שהחזיקו תלבושות נוצצות.
"וואוו שון בבקשה בואי נלבש את זה1" אמרה שיר והחזיקה בידה חזייה טוטו עם מלא מלא יהלומים צבועים בצהוב אדום וירוק.
"אני בטוחה שניר ישמח" צחקתי והחזרתי את הבגד לקולב.
"מה עם אלו?" המוכרת שאלה והחזיקה שמלה בצבע שחור שמלוכלכת בזהב צמודה למעלה והולכת ומתרחבת עם צווארון גולף.
"מושלם!" שיר אמרה ולקחה מידה של המוכרת את שמלת הלייקרה הנעימה.
"עפתי" היא אמרה ונכנסה לתא המדידה.
"קחי מתוקה" המוכרת אמרה והגישה לי שמלה זהה.
הודיתי לה ונכנסתי לתא ההלבשה הצמוד.
"אוי היא מדהימה!" שמעתי את שיר קואת מבחוץ.
לבשתי את השמלה ויצאתי מחדר ההלבשה.
"שון תראי איך אנחנו נראות! היא כזאת יפה!" שיר אמרה כשנעמדתי לידה מול המראה מחזיקה בהתרגשות בשולי שמלתה.
"כן גם המחיר שלה נורא יפה" אמרתי והסתכלתי על תווית המחיר.
"אוי שטויות הבית ספר משלם על זה" היא אמרה והסתובבה כדי לראות איך היא נראית עם השמלה מאחורה.
"אם את אומרת" אמרתי ונכנסתי חזרה לחדר ההלבשה כדי ללבוש את שמלתי.
יצאתי מחדר ההלבשה עם השמלה הזהובה בידי.
"רוצה לשלם?" המוכרת שאלה ממאחורי הקופה.
הנהנתי והלכתי לקופה.
שמתי את השמלה על הדלפק והוצאתי את כרטיס האשראי שלי.
"אני ישלם" שיר צצה מאחוריי ונתנה למוכרת שתי שטרות של מאתיים
"תודה שיר אמרה כשלקחה את העודף ואת התיק של דאנס שופ המכיל את השמלות שלנו.
לקחנו את השקיות ויצאנו מהחנות.
הסתובבנו בעוד כמה חנויות וקנינו המון לפני שהתיישבנו בשולחן בגרג.
"אנחנו רוצות לזניה, אדממה וסלט טוסט. אה ושתי לימונענע גרוס." שיר אמרה והגישה למלצרית את התפריט.
"מיד" היא רשמה את ההזמנה שלנו והלכה.
"אוף" רטנתי והנחתי את ראשי על השולחן.
"מה עשיתי לא נכון?" שאלתי את שיר בייאוש.
"תאמת?" היא שאלה.
"תמיד" אמרתי לה והרמתי את ראשי.
"כלום, זה הוא הדפוק הוא לא היה מוכן להקשיב לך וזה אשמתו בלבד." היא אמרה.
המלצרית הביאה את המשקאות שלנו בשעה ששמתי את ראשי שוב על השולחן.
"מזה אומר בכלל הפסקה? מה הוא רוצה לזיין מישהי אחרת?" שאלתי אותה ולגמתי מהקש.
"אולי תשאלי אותו" היא אמרה.
"נראלך?! היי רון כן זאת אני המתוסבכת תקשיב כשאמרת הפסקה התכוונת ללהזדיין עם אנשים אחרים?" אמרתי והעמדתי פנים שאני מדברת בטלפון.
"אז אני אשאל אותו." היא אמרה ושתתה מהכוס שלה.
"עזבי אני כבר וויתרתי" אמרתי והתרווחתי בכסא.
"אלירן אומר שהוא גם הרוס. אולי כדאי שתלכי לדבר איתו בכל מקרה" היא אמרה לאחר שהגיע האוכל.
"עלאק הרוס זה הוא גרם לזה שיאכל מהדייסה שהוא בישל" אמרתי ודחפתי לפי מזלג גדוש בסלט.
"צודקת" היא אישרה את דבריי ותחבה לפיה חתיכת לזניה.
~
הגענו לפנימיה וראינו את אלירן מתהלך בעצבנות בלובי.
הוא הסתובב וכשהבחין בנו נפערו עיניו בהקלה.
"איפה הייתם מושגעות? ולמה אתם לא עונות לטלפונים?" הוא שאל ורץ אלינו.
"היינו בקניון והטלפונים היו על שקט." שיר אמרה והוציאה את הטלפון מהכיס.
"רון בבית חולים"