שינוי זה לא רע ~ פרק 25 ~ סוג של סיפור ערסים
נ.מ. שון
"רגע. אז תני לי להבין. סהר בא שוב. והוא נישק אותך. ואהבת את זה" שיר אמרה בדרכינו לפנימיה.
ישבנו במונית וסיפרתי לה מה קרה.
"כן. ועכשיו אני אני לא מצליחה לנשום מרוב רגשות אשם." אמרתי בצער.
"נגיע לפנימיה. ואז תלכי לשון. ובבוקר נחשוב מה עושים כי אנחנו ממש לא יכולות לחשוב עכשיו" היא אמרה
הנהנתי ועצמתי את עיניי.
*
קמתי והרגשתי את ראשי פועם.
ניסיתי לקום אבל חטפתי סחרחורת ונשכבתי חזרה.
"בוקר טוב בייב" שיר אמרה כשנכנסה לחדר.
"איך לא כואב לך הראש?" שאלתי אותה ותפסתי את ראשי בכאב.
"משהו קטן שנקרא אדוויל" היא אמרה והושיטה לי כדור וכוס מים.
שמתי את הכדור על לשוני ובלעתי אותו בלגימה אחת עם המים.
"איך את מרגישה?" היא שאלה והתיישבה עך מיטתי.
"כרגע בלעתי את הכדור לא נראה לי שהוא השפיע." אמרתי והתיישבתי
"התכוונתי נפשית" היא אמרה.
"עדיין חרא." אמרתי וקמתי מהמיטה.
" טוב יש לנו חזרה עם ניר היום זה יעזור לך להוציא עצבים." היא אמרה.
"נכון כי זה ידוע שבריקוד מודרני מוציאים הרבה אגרסיות." אמרתי ולבשתי חולצת טריקו גדולה שלקחתי מרון.
"יאללה תתאגני עוד חצי שעה ארוחת בוקר בקפיטריה. עליי" היא אמרה וטפחה על החזה שלה.
"יא איך את יודעת לפנק אותי" אמרתי ברגש מזויף ונכנסתי לחדר המקחת.
"שתקי כפוית טובה. סלאמת" היא צעקה לי מהחדר ויצאה.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
לבשתי גופיה ארוכה לבנה ומכנסון שחור עשיתי קוקו מרושל ויצאתי מהחדר עם תיקי.
אפילו לא טרחתי להסתיר את העיגולים השחורים שמתחת לעיניי.
הגעתי לקפיטריה וראיתי את שיר יושבת בשולחן גבוהה לשניים עם שתי קעריות ענקיות של דגני קפטן קראנץ'.
"אין משהו מושלם ממך את יודעת?" אמרתי לה כשהתיישבתי.
"כן" היא אמרה והתחלנו לאכול.
"נו חשבת כבר מה לעשות?" שיר שאלה אותי.
"לא, לא היה לי כח להתעסק בזה" אמרתי ולקחתי ביס גדול מהקערה.
"את תצטרכי להתמודד עם זה מתישהו" היא אמרה.
"לא אני לא. הוא יצטרך להתמודד עם זה. אני ניסיתי להסביר זה הוא שלא מוכן לשמוע." אמרתי
"איך שאת רוצה" היא אמרה.
סיימנו לאכול והתחלנו ללכת אל עבר הסטודיו.
"אלירן יודע שאת מסתובבבת בפנימיה חצי ערומה?" שאלתי אותה והעברתי מבט על הגוף שלה.
היא לבשה טופ ומכנסונים.
"לא הוא עוד לא ראה אותי." היא אמרה
"שיר!" שמענו צעקה מאחורינו.
"מדברים על החמור" אמרתי וצחקקתי.
שיר התוסבבה לאט ונוחכה לגלות את אלירן עומד שם במבט המום.
"מה ניראלך שאת עושה?!" הוא שאל והתקרב אלינו במהירות.
"הולכת לחזרה" היא אמרה ונתנה לו נשיקה בלחי.
תגובות (2)
מהמם! תמשיכי
תמשיכי