שינוי זה לא רע ~ פרק 23 ~ סוג של סיפור ערסים

פרק 23:
נ.מ. רון.
"אני חושב שאנחנו צריכים הפסקה" אמרתי.
"הפסקה?" היא שאלה בשקט.
הסתכלתי על העיניים שלה וראיתי את הדמעות מצטברות שם וצובטות לי את הלב.
"את מתוסבכת מדי בשבילי שון!" אמרתי ותפסתי את ראשי בחוסר אונים.
היא הסתכלה עליי במבט אטום ונשמה עמוק.
"אידיוט" היא אמרה לי בכעס והסתובבה לעבר שיר.
שפשפתי את פניי בתסכול.
מה אסור לי לבקש הפסקה? אני יחכה שהתסבוכים שלה יגמרו ואז נחזור.
נ.מ. שון
"את מתוסבכת מדי בשבילי שון!" הוא צעק בייאוש.
כל כך רציתי לשנוא אותו באותו הרגע.
מתוסבכת מדי?! חתיכת חוצפן! מילא לבקש הפסקה אבל להגיד לי שאני מתוסבכת?! בן זונה.
לא לא בן זונה, אמא שלו מושלמת. למה הוא לא יכול להיות כמוהה.
ועם כל זה אני עדיין לא יכולה לשנוא אותו. אולי אני באמת מתוסבכת? לא. הוא הרע בסיפור הזה לא אני.
אם הוא לא יכול לקבל אותי ברגעים הקשים שלי אז ממש לא מגיע לו לקבל אותי ברגעים הטובים שלי.
"אידיוט" רשפתי בכעס והלכתי משם.
"יש לך סיגריה?" שאלתי את הברמן.
הוא הושיט לי סיגריה והדליק לי אותה.
"תודה" אמרתי ונשפתי עשן באיטיות.
הסתכלתי לעבר איפה שישבנו וראיתי את אלירן שוכב על שיר והם מתנשקים.
אנחנו יכולנו להיות ככה. למה הוא דפק את זה?
לא אמרתי שנמאס לי ממנו.
אם הוא רק היה נותן לי לסיים את המשפט…
הוא היה יודע שאני מפחדת מזה.
לא באלי שיימאס לי ממנו.
כיף לי איתו.
אני אוהבת אותו
עשיתי שינו של מאה שמונים בזכותו.
ככה הוא זורק את זה לפח?
אחרי כל מה שעברנו?
ילד קטן. מה קצת קשה אז בורחים?
יותר טוב ככה.
מה היה לי רע בסטוצים מה אלוהים?!
נ.מ. שיר.
הלכתי לאלירן ושכבתי לידו.
"אותך לא ראיתי הרבה זמן" הוא אמר והוריד את ידו מפניו.
"כיביתי שריפות" אמרתי וכיסיתי את עיניי במשקפי השמש העגולות שלי.
"תמיד חשבתי שכבאיות זה סקסי" אלירן אמר ונשכב עליי.
"אתה מוחץ לי את החיים אלירן!" אמרתי לו מצחקקת.
"צריכה הנשמה?" הוא שאל אותי ונישק אותי לפני שהספקתי לפתוח את פי כדי לענות.
זרמנו לנשיקה עמוקה ורטובה והוא החליק את ידו על גופי בזמן שעבר לנשק את צווארי.
עצמתי את עיניי ומתחתי את צווארי כדי לתת לו גישה יותר נוחה.
"אהמ" שמעתי שיעול לידי.
הסתכלתי הצידה וראיתי את רון יושב לידי.
גלגלתי את אלירן ממני וחייכתי באי נוחות.
"אה אחי מתי באת?" אלירן שאל את רון ונשכב חזרה.
"כשהתחלת למשש את שיר" הוא אמר. והוציא סיגריה.
"נו מה קרה?" שאלתי אותו.
"אמרתי לה שאני צריך הפסקה" הוא אמר והדליק את הסיגריה.
"ו?" שאלתי בכעס
"שהיא מתוסבכת מדי" הוא אמר והיישיר מבט כדי לא להתכל עליי.
איזה אידיוט אני מתה מה הוא לא למד ממני כלום?!
הוצאתי את הסיגריות והמצית מהתיק של שון וקמתי מהמגבת.
ההבאתי לרון כאפה בראש והתחלתי להתקדם לעבר שון שנשענה על הבר וסיימה את הסיגירה שלה.
נופפתי בסגיריות שבידי כשהיא קלטה אותי מתקרבת אליה.
היא חייכה בהערכה וכיבתה באמפרה את הסוף של הסיגירה שלה.
"את החיים שלי את יודעת את זה?" היא אמרה ולקחה ממני את הסיגריות שלה.
"רוצה לדבר על זה?" שאלתי אותה וסימנתי לברמן שיביא לנו שתייה.
"הוא רוצה הפסקה. הדביל רוצה הפסקה. ולמה הוא רוצה הפסקה? כי אני מתוסבכת מדי! חוצפן! את קולטת?! הוא לא נתן לי אפילו להגיד למה אמרתי את זה!" היא אמרה ועישנה עוד מהסיגריה.
"צודקת הוא אידיוט. והוא ממש לא היה צריך להגיד שאת מתוסבכת. אבל אולי באמת מה שאתם צריכים זה הפסקה. לראות איך ואם אתם מסתדרים אחת עם השני." אמרתי לה ולקחתי מהברמן את הבירות והגשתי לה אחת.
היא לגמה שלוק גדול מהבירה לפני שדיברה.
"אבל אני לא רוצה הפסקה! מה היה לא רע?! איך אני אמורה לדעת שרע לו אם הוא לא אומר לי!" היא צעקה כבר.
אמרת לו את זה?" שאלתי אותה
"לא הוא יחשוב שאני נואשת וחסרת כבוד עצמי!" היא אמרה ולקחת עוד שלוק.
"הוא יתעשת. הוא יבין את הטעות שלו והוא יתנצל. וכשהוא יתנצל תוותרי על האגו שון. תסלחי לו. כי רון לא מתנצל הרבה. ואם הוא מתנצל זה אמיתי." אמרתי.
"בינתיים הוא לא מדבר איתי אז.." היא אמרה ועשתה עיגולים מהעשן של הסיגריה.
"תני לו זמן. בואי נצא היום. אפילו רק שתינו נצא נשתכר ונשכח מזה לקצת. סבבה?" שאלתי אותה.
היא הנהנה באיטיות.
"אפשר לראות קצת התלהבות? אני עוד שניה נעלבת פה!" צעקתי עליה.
היא צחקה וסיימה את שארית הבקבוק בשלוק.
"בחורה כלבבי"