שינוי זה לא רע ~ פרק 2 ~ סוג של סיפור ערסים

פרק 2:
הגיע הבוקר שאני נוסעת לפנימיה לבשתי סקיני צמוד ממש כהה עם קרעים, חולה קצהר משחוררת בצבע בורדו, שמתי שרשרת זהב וטבעו איליינר דק עיפרון שחור אודם אדום כהה, מגפיים עם שרוכים שיש להם עבק עבה לקחתי תיק ויצאתי עם המזוודה הכחולה שלי.
"ביי" אמרתי בקצרה כשעברתי על פני אבא שלי ואורטל שישבו בסלון. אני רגילה כבר לעבור בתי ספר אבל פנימיה זה בהחלט הפעם הראשונה שלי.
"אורטל…" שמעתי את אבא שלי אומר מהסלון
"אל תדאג חיים היא תסתדר. היא צריכה את המסגרת הזאת" היא אמרה לו
מכשפה.
נכנסתי למונית ונתתי לנהג את הכתובת.
יצאתי מהמונית ונעמדתי מול השער של הפנימיה " הנה זה מתחיל…" מלמלתי לעצמי.
"שון! ברוכה הבאה!" אמר לי איש עגלגל וגבוהה שאם לא הייתי רואה אותו לא הייתי מנחשת שהקול הזה יצא ממנו.
"אני ברוך מנהל הפנימייה בואי חביבה תעשה לך סיור" הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון הפנימיה.
"היי מתוקה אני חביבה אני המזכירה בואי אאני יראה לך את המקום" היא אמרה בחביבות ואני החזרתי לה חיוך מזויף והלכתי אחריה. היא הראתה לי את הפנימיה ואני נשבעת לכם שהיא ענקית.
"טוב זה החדר שלך חמודה" היא אמרה ופתחה לי את הדלת אל חדרון קטן עם מיטה, ארון שולחן כתיבה ודלת שמובילה אל שירותים ומקלחת. פננימיה של טחונים.
" אני אשאיר אותך להתארגן" ניא אמרה בחיוך יצאה וסגרה אחריה את הדלת. נעמדי במרכז החדר והסתכלתי סביב. גרסה קצת יותר יפה של כלא. פתחתי את הארון וראיתי תלבושת של מתעמלות קרקע מה לעזאזל? סגרתי את הארון והלכתי לשולחן על השולחן היה פתק ובו היה כתוב:
ברוכה הבאה שון,
אנו מקווים שתמצאי את שהותך בבית ספרינו נעים ומלמד.
מכיוון שנרשמת למגמת ריקוד והתעמלות תמצאי בארונך לבושת לתחרויות של התעמלות. ותיק נבחרת.
למכתב זה מצורת מערכת השעות שלך והמיקום של כיתתך ועוד כמה פרטים על הפנימיה.
אנו מקווים תהני.
צוות פנמיית " שמיים צלולים".

הוצאתי את מערכת השעות שלי וראיתי שהשיעור הראשון הוא ספרות והוא מתחיל עוד רבע שעה. נשארתי בבגדים שלי שמתי בתיק צד מחברת קלמר ובקבוק מים, לקחתי את הטלפון ויצאתי.
"שיעור ספרות יא' 4" מלמלתי לעצמי בעודי מסתכלת על מערכת השעות "אח" אמרתי כשנתקעתי במישהו
"תסתכלי לאן את הולכת" אמר הילד בטון כועס אך דיבורו התרכך ברגע שהרים את מבטו והסתכל עליי
"חדשה פה?" הוא שאל וקרץ
"לא עניינך" אמרתי לו והלכתי אל עבר הכיתות.
" כאן זה ספרות?" שאלתי כשנכנסתי בדלת שהיה עליה שלט של יא' 4.
" כן את בטח שון. אני המחנכת שלך ענת בואי שבי" ענת אמרה והחוותה בידה ליד נערה שטנית קטנה שישבה בשןרה האחרונה בקצה
~הוספת דמות~
שיר מלכי בת 17 לומדת בפנימיה שמיים צלולים אבל לא נוער בסיכון ממש לא. חמודה וחברותית וקופצנית. שטנית עם עיניים כחולות. נמוכה וכוסית
~חזרה לסיפור~
בזמן שהלכתי למקומי כמה בנים שרקו לי ואני החזרתי להם חיוך פלרטטני
" היי"