שינוי זה לא רע ~ פרק אחרון ! ~ סוג של סיפור ערסים

פרק אחרון!
נ.מ. שון
עמדתי על הבמה עם חיוך ענק על הפנים.
חיוך כזה בלתי נשלט.
שכואב לך כבר בלחיים אב לא משנה מה, את לא יכולה להפסיק לחייך.
האורות סינוורו אותי והרגשתי את הרגשת על גג העולם הזאת שכולם מייחלים אליה.
ופאום הכל הי שקט.
רק אני.
על הבמה.
עם האורות.
חושבת על מה שעברתי.
על שיר.
על אלירן.
על רון.
על אבא שלי.
על אמא שלי.
הייתי רוצה לחשוב שהיא גאה בי על מה שעברתי.
שהיא גאה בילדה הקטנה שלה עם סוודר הקשמיר הוורוד.
שהיא גאה בילדה החדשה שנולדה לה מחדש.
שעברה את השינוי הכי טוב שהיה יכול לקרות.
~
"גל!" צעקתי ורצתי לחבק אותו.
"הייתי מדהימה יפה שלי" הוא אמר לי וחיבק אותי חזק יותר.
"שון אנחנו נוסעים לאכול" שיר באה להגיד לי.
"גל!" היא אמרה בתהרגשות כשקלטה אותו.
"כל הכבוד הייתי מדהימה" הוא אמר וחיבק אותה.
"אני יודעת" היא אמרה בחיוך וניפנפה בשיער שלה.
צחקנו כולנו.
"אנחנו רוצים לנסוע לארוחת שחיתות אתם באים?" היא צעקה מנסה להתגבר על הרעש והחיבוקים מסביבנו.
"כן בטח" אמרתי ויצאנו מהלובי.
"חיימשלי היית פשוט מושלמת" רון בא וסובב אותי באוויר.
"הכל בזכותך" אמרתי ונשקתי לשפתיו בעודי באוויר.
הוא הוריד אותי והסתכל לתוך עיניי.
"מה חזרתם?" גל שאל והסתכל עלינו במבט קפוא.
הנהנתי בחיוך וחיבקתי את מותנו.
"מגניב…" הוא מלמל והשפיל את מבטו.
"יאללה נוסעים?" שיר שאלה וכולנו נכנסנו למכונית.
~
ישבתי בין זרועתיו של רון כשהחיוך לא יורד מפניי.
ראיתי שגל מסתכל עלינו במבט מוזר אבל ניסיתי להתעלם.
כל הזמן הוא זרק אלינו הערות מתחכמות כאלה.
לא הבנתי אם זה היה הבירות או שהוא פשוט היה במצב רוח מגעיל.
"גל אני הולכת להביא צ'יפס אתה רוצה לבוא איתי?" שאלתי אותו וקמתי מהספה.
"את לא רוצה לשאול את רון?" הוא שאל בנבזיות.
השתררה שתיקה מביכה באוויר.
"אממ" מלמלתי והסתכלתי על רון.
"זה בסדר תלכו" רון אמר בהיסוס.
גל קם ברעש גדול והתקדם אל עבר הבר.
הלכתי במהירות אחריו מנסה להשיג אותו.
"אפשר עוד בירה?" שמעתי אותו צועק.
"לדעתי שתית מספיק" אמרתי וחסמתי את ידה של המלצרית שהושיטה לו בקבוק.
"לדעתי זה לא אכפת לי" הוא אמר והדף את ידי.
"אתה הולך לספר לי מה עובר עלייך או שאני אמורה לנחש?" שאלתי אותו.
הוא הניד בראשו והתסכל על המשחק ששודר בטלוויזיה.
"מה רבת עם רון או משהו?" שאלתי.
הוא גיחך ולא הסתכל עליי אפילו.
"מגיע לי שתסתכל עליי לא?" שאלתי אותו.
"מה את רוצה שון?" הוא שאל והטיח את בקבוק הבירה על הבר.
"כלום" אמרתי בכעס וחזרתי לשולחן.
"מה קרה?" רון לחש לי.
"כלום": אמרתי ולגמתי מהכוס שהייתה מונחת לפניי.
ראיתי את גל יוצא מהדלת.
"אני רק הולכת לוודא שלא קורה לו כלום" אמרתי לחבר'ה ויצאתי גם אני.
"נו יופי!" הוא אמר כשראה אותי.
"מה יש לך גל?! כל הערב אתה תוקע לי מבטים אתה מעיר הערות מעצבנות אתה מעליב אותי ואתה גם מעליב את רון!" צעקתי עליו.
"פשוט חשבתי שאחרי שלא ראית אותי מלא זמן אני יקבל קצת יותר תשומת לב" הוא אמר בציניות.
"תשומת לב?! אתה עושה את כל זה בשביל צומי?! אני כאן איתך במקום להיות שם עם חבר שלי!" צעקתי עליו והתקרבתי.
"חבר שלי! כל היום זה מה שאני שומע! רון החבר שלי…. כזה מושלם….." הוא אמר בזלזול.
"מישהו שם לך משהו במשקה?! חשבתי שאתה חבר טוב של רון!"
אני פשוט חושב שמגיע לך יותר טוב!" הוא צעק.
"למה אתה לא מסוגל לשמוח בשבילי?!" צעקתי בחוסר אונים.
"כי אני אוהב אותך למען השם!"