שינוי – הקדמה+פרק 1

בעולם הזה,קשה לך להסתכל בנקודת מבט שונה,בנקודת מבט אחרת.
תמיד החבר שלך-ששמו העצב,הדיכאון,יבוא לדפוק לך בדלת ואתה תיפתח אותה בשמחה.
מאור-עבריין בן 18,גר בהוסטל ועומד להגיע לכלא אמיתי.
יש לו דרך אחת להתחמק מהכלא-לקחת את עצמו בידיים ולהפסיק עם השטויות.
האם הוא ישאיר את העבר מאחור,ויבנה עתיד חדש וטוב יותר?
או שיישאר איך שהוא נמצא כרגע,דיכאוני שפורץ גבולות?
—
"אז מה אתה אומר?" העובדת הסוציאלית שאלה אותי,כשאני מלא עצבים ורוצה רק להרביץ לאיזה מישהו,או לאיזה משהו.
אני מאוד מקווה שזה חפץ,כי אם זה הולך להיות בן אדם הוא ימות במקום.
"נחשוב עלייך" מילמלתי בעצבנות וטרקתי את דלת החדר בחוזקה,משאיר אותה המומה.
יצאתי אל החצר,מכניס את ידי הימינית לכיס מיכנס הג'ינס האחורי שלי,כדי להוציא מצית וסיגריה.
"סעמק" קיללתי כשראיתי ששכחתי את החפיסה בחדר,רק ביגלל העובדת הסוציאלית הזאת.
"מה קרה הפעם?" אבי החופר הגיע אליי כשניכנסתי לחדרי,מחפש את חפיסת הסיגריות וקולט אותה נחה על השידה החומה.
שתקתי,כי אם אני הולך לדבר זה לא יהיה טוב. לקחתי את חפיסת הסיגריות ובאתי לעבור דרכו,עד שהרגשתי אותו עוצר אותי.
"אחי,חלאס עם זה" הסתכלתי עליו,חושב באיזו עין לתת לו אגרוף,מרגיש את הורידים שלי בולטים מכעס.
עברתי אותו בשלום,ממשיך לשתוק ושומע מילמולים של קללות מאבי החופר,מגיע אל החצר בחזרה.
מצחיק איך שמישהו אחד הורס לך את היום,איך אנשים משפיעים לך על המצב רוח.
היתיישבתי על הספסל,מנסה להירגע בעזרת הסיגרייה הדלוקה.
"מה יש אחי?" נתנאל הגיע אליי והיתיישב לידי,מוציא סיגרייה כמוני ומתחיל לעשן.
"עזוב אחי" השבתי לנתנאל והמשכתי לעשן בשקט,רק נתנאל בבית הזה נתן לי את השקט שאני צריך.
נתנאל תמיד היה לצידי בכל מצב,הוא קיבל אותי עם כל הבעיות שלי ואני אותו,אפשר להגיד שנתנאל הוא היה תמיד לצידי.
"האוכל מוכן" אבי החופר הגיע אלינו ונעמד בין שנינו,מסתיר לנו את השמש החמימה.
"תכף נבוא" נתנאל השיב לו בחזרה,"אבל הוא יתקרר" אבי רטן וניראה על נתנאל שהוא עומד להעיף לו בוקס.
"אמרתי תכף נבוא מה לא מובן?" נתנאל סינן בין שיניו והסתכל עליו בעצבנות,אילו רק מבטים היו יכולים להרוג-אבי ממזמן היה בקבר. "בחיי הוא צריך ללכת לעזה ולחפור שם" נתנאל אמר לי והתחלתי לצחוק, "אחי אם הייתה בגרות בחפירות הוא היה מקבל מאה בדוק" המשכתי לצחוק והוא הצטרף.
אני זוכר איך שהגעתי לפה,אבי ישר התחיל להטיח לי שאלות אישיות על החיים שלי,התחיל לחטט.
כמובן שלא נתתי לו,ומשם נתנאל ואני כיננו אותו-'אבי החופר'.
לא כל כך הבנתי לה הוא ניכנס לפה,יש אומרים שהוא הגיע כי גנב אופנוע ודקר מישהו ביגלל שחברים שלו לחצו עליו,יש אומרים שמכר סמים ותפסו אותו.
אבל מה שבטוח,אבי החופר בחיים לא היה כזה מפחיד.
אפילו לפעמים הוא מתנהג כמו נקבה.
הסתכלתי על צלחת הפסטה שלי,בוהה בה לזמן מה.
"אחי תאכל" נתנאל אמר לי כשהוא מכניס כף גדושה של סלט לפיו.
הרגשתי עיניים נינעצות בי,כולם מסתכלים עליי ומחכים שאני אוכל.
"מה לא טעים?" לירן,זה שהכין את הפסטה שאל אותי.
לירן תמיד היה זה שעובד במטבח,מכין את האוכל לכולם כדי שאף אחד לא יהיה רעב.
"טעים מאוד" מילמלתי והכנסתי בכח את הפסטה לפי.
אולי אני נישמע כמו הבנות האלה שמרעיבות את עצמן,שניראות כמו שלד,אבל ככה זה שאתה בדיכאון.
אין לך חשק לכלום,וזה כולל אוכל.
למרות זאת,אני ניראה דיי בסדר.
יש לי שרירים כתוצאה מאימון יום יומי,העיניים שלי בצבע ירוק דבש ושיערי שחור פיחם,זיפים קטנים תמיד עיטרו את פניי.
תמיד אהבתי זיפים,נותנים לי להתבגר מעט עם השנים.
"מאור אני צריך לדבר איתך אחרי הארוחה" מנהל ההוסטל הודיע לי בשולחן,כשאני באמצע ללעוס את הפסטה בכח.
זה השם שלי מאור.
ואני לא חושב שיש בו טיפה אחת של אור…