שיכורים אומרים רק אמת…. (חלק א'..?)

"הגעת כבר? " קיבלתי הודעה חדשה בווטצאפ.
"אהובי האחד והיחיד! " היה רשום על הצג, גלגלתי את עיניי. 'מה אתה רוצה ממני?' כתבתי, ולחצתי על 'שלח' ותחבתי את הפלאפון והידים לכיסי הסווטצ'ר השחור שלי. אני יודעת שאני ממש גסת רוח כלפיו אבל שמעתי מה הוא אמר לחבר שלו בבוקר, שאני סתם עוד התערבות, שהוא לא באמת אוהב אותי, אז למה לי להיות נחמדה כלפיו בכלל?!

הטלפון שלי צלצל. הבטתי בצג, זה היה הוא…דיויד…הוא לא מבין ממה זה לשחרר?!
חיברתי את האוזניות ונאנחתי, ממשיכה לסנן אותו עד שהוא ניתק והצלצול השני שלי נשמע, הצלצול הכללי.
הבטתי בצג שוב, 'מושלם!' היה כתוב, הרמתי גבה, מחליקה את הירוק. "הלו? " אמרתי, "את בבית כבר? " קולו נשמע, זה היה הקול של אותו אחד שהקשיב לי דם במזח, זה ש חיבק אותי והצחיק אותי מקודם, לפני שעה.
"אני עוד רבע שעה בבית…" אמרתי וחיוך קטן עלנ על פניי, עשיתי את דרכי דרך הפארק, "היי, את שם! " שמעתי קול, מצד שמאל שלי ישבו חבורת שיכורים השרמוטות של השכבה. "מי אמר את זה? " שאל אותו אחד בטלפון, רק עכשיו הבנתי שאין לי מושג איך קוראים לו. "כמה שיכורים מהשכבה…" מלמלתי בשקט, מגבירה את צעדי עד ריצה, "עופי משם עכשיו! " הוא אמר.
"אתה דווקא ממש בא לי להישאר פה! " אמרתי בציניות.
"את בבית כבר? " הוא שאל לאחר שתיקה ממושכת. "אני עוד שתי דקות בבית.." מלמלתי, "אוקי…תגידי לי כשאת נכנסת טוב? " הוא שאל ושוב פעם שתק. הנהנתי, ואז נזכרתי שהוא לא רואה אותי…"אוקיי…" מלמלתי ביני לבין עצמי יותר."הגעתי…" מלמלתי כשפתחתי את הדלת עם המפתח. "אוקי.. לילה טוב.. " הוא אמר בשקט, "תגיד, למה אתה דואג לי ככה? " שאלתי שנייה לפני שהוא ניתק, "מסיבות אישיות.!" הוא אמר לאחר דקה שבה כנראה חשב על התשובה המתאימה. "לילה טוב…" מלמלתי וניתקתי, נועלת את הדלת ומסתובבת, נבהלת מהמבטים הכועסים שנורו עלי מהורי ומשלושת אחי הגדולים שחיכו מאחורי בחוסר סבלנות מוחלט. "איפה היית?! " אבא שלי היה הראשון שדיבר, "התקשרנו לדיויד! הוא היה שיכור מוחלט ואמר שהוא לא יודעת מי זאת ויולט! " המשיכה אותו אמי.
נאנחתי, עוקפת אותם והולכת לחדר שלי, ברגע שנכנסתי הרגשתי טיפה יותר טוב, אבל גם טיפה יותר רע. אני לא צריכה להתעלם מהם ככה, הם לא עשו לי כלום!
הכנסתי את הטלפון להטענה וירדתי למטה, לוקחת לי כוס זכוכית מהמגירה ומוציאה קולה מהמקרר, מזגתי את הקולה לכוס והחזרתי את הבקבוק למקרר, לאחר שסגרתי את הפקק כמובן.
"הייתי אצל דיויד…" אמרתי לבסוף להורי שצפו בטלוויזיה ומיד הפנו את מבטם אלי. "אבל אז שמעתי מדבר על…דברים.. עם חבר שלו, " אמרתי. לא רוצה להגיד את כל מה שאוזני שמעו. "אז ברח-…הלכתי מישם למזח, אתם יודעים…הרי הוא גר קרוב למזח דל החוף. " אמרתי והם הקשיבו בהאזנה מלאה. "והייתי שם משהו כמו שעה וחצי. " המשכתי, משמיטה את העניין שבכיתי שם שעה וחצי. "ואז.. ואז איזה נער בא לשם והתחיל לדבר איתי…" כאן כבר ראיתי איך הוריד בצווארו של אבא שלי בולט. אבל המשכתי בכל זאת.
ודיברנו שם בערך שעה,"
אמרתי, "ובגלל שכבר החשיך החלטתי לחזור הביתה, הוא נתן לי את המספר שלו כי הוט רצה שאני אדבר איתו עד שאני מגיעה הביתה, בשביל לוודא שהכול בסדר ולא קרה לי כלום…" אמרתי. רק עכשיו שמתי לב שהשעה כבר 12 בלילה…
שמעתי את צלצול הטלפון שלי ועליתי מהר למעלה, לא רוצה להמשיך את השיחה הזאת…
,איפה את?" קוו של דיויד נשמע.. כאן..כאן הדמעות כבר ברחו….