שיכורים אומרים רק אמת…-חלק אחרון

"תנתקי. " הוא אמר, הנהנתי, מעבירה את האדום ושמה אותו כל שקט. "אל תתני לו לפגוע בך! פשוט אל תתנני לו! " הוא אמר, "זה לא כל כך פשוט." אמרתי והוא חייך אלי חיוך קטן, "אם מתאמצים זה נעשה פשוט יותר." הוא אמר. "תודה…" מלמלתי וחיבקתי אותו."על הכל!" אמרתי והוא חיבק אותי חזק, נותן לי תחושה של ביטחון ושלווה. "אתה לא תיתן לו לפגוע בי שוב נכון? " שאלתי, הדמעות זורמות על לחיי. "לעולם לא. " הוא אמר.
מחיאות כפיים נשמעו, "כל הכבוד…באמת…" נשמע קול. דיויד.
פרנק ניתק את החיבוק שלנו והתקרב אל דיויד. חשבתי שהוא עומד להרביץ לו, שהוא עומד להחטיף לו, אך הוא רק חיבק אותו חיבוק גברי ולחץ את ידו בחביבות…מה?!
"מה…." לחשתי, "תכירי אהובתי, זה פרנק. בן דוד שלי. " אמר דיויד. "לא…אבל….זה לא הגיוני! " מלמלתי, מנסה להבין איך זה הגיוני. זה פשוט לא היה נראה אמיתי. זה לא היה נראה אמיתי, לא הייתה אפילו טיפת דמיון בינהם….
"אבל…" לחשתי, "הדמעות זרמו על לחיי. יכולתי להריח את הבל פיו של דיויד למרות שהוא היה רחוק ממני, הוא הסריח מאלכוהול רב. 'שיכורים אומרים רק אמת…' המשפט של אמא שלי הדהד בראשי. זה היה המשפט שהיא אמרה לי כשהלכתי בפעם הראשונה למועדון עם חברים של דיויד שזה היה לפני שנה.
"שיכורים אומרים רק אמת.." מלמלתי. "מה אמרת?" שאל פרנק, הנדתי בראשי לשלילה. מתרחקת מהם.
"זה פשוט לא הגיוני…״ מלמלתי.
״את מבינה ויולט…דיוויד התחיל עם כל העניין הזה והוא רצה לצאת מהקשר איתך, אז כל מה שהוא היה צריך זה רק להביא אותי והעניין נפטר!״ אמר פרנק בחיוך.