שטויות בשיקוי אהבה – הקדמה
"אין מצב שתצליח להשיג אותה- הפעם נפרדתם סופית!" אמר בליין לדרייק.
"תעשה טובה" אמר דרייק, בטוח בעצמו. "טורקיז ואני נחזור, אל תדאג לי"
"זו הפעם השלישית שאתם נפרדים, ונראה לי שהפעם זה סופי" הביע קולין את דעתו.
"אויש, נו" גיחך דרייק. "עד סוף השבוע אנחנו שוב יחד והכל כרגיל". הוא קם מהשולחן ובכך חתם את השיחה.
"טורקיז" אמרה קייט. "בינך ובין דרייק… זה סופי?"
"כן" אמרה טורקיז במבט חלול. "הוא כולו שלך"
"איכס!" אמרה קייט, מבועטת. שמץ חיוך עלה על שפתיה של טורקיז.
"אה… בנות. אני לא רוצה להפריע לשיחתכן הנעימה, אבל עוד רגע נאחר לשינוי צורה!" אמרה אמה.
"אויש, נו" מלמלה טורקיז, ולקחה את תיקה.
"הם זוג נוראי!" קבעה בלה, סלית'רינית שמאוהבת בדרייק.
"כן- רייבנקלו וסלית'רין- מי דמיין את זה?" אמרה נרקיסה בזלזול.
שתיהן נקראו על שם אוכלות מוות- משרתות של וולדמורט- והיו צמד בלתי נפרד, אחיות למעשה, כמו הבנות על שמן נקראו.
"אני בכלל לא מתה על הטורקיז ההיא" אמרה קרלי וקימטה את אפה.
"מי כן?" אמרה בלה בזלזול.
תגובות (4)
תמשיכייי
תמשיכי…
נחמד, תמשיכי!!
המשך.