שחר שלי

שחר אהובי. אין לי מילים לתאר עד כמה אני מתגעגעת אליך. מה לא הייתי עושה בשביל להיות איתך שם למעלה רק בשביל לראות את החיוך המדהים שלך עם העיניים הנוצצות, המבט היחיד בעולם שיכל להרגיע אותי, את החברה המשוגעת והמטורפת שלך. אני בוכה כל יום, אל תחשוב בחיים ששכחתי את אהבת חיי, הזה שאהבתי ואני עדיין אוהבת כמו שלא אהבתי בחיים ולא אוכל לאהוב. הלב שלי נשבר כל פעם שאני הולכת במסדרון ורואה את התמונה הגדולה שהקדישו לך בבית ספר עם ההקדשה של ״תמיד תישמר בלבנו לעד״, אבל זה כלכך אנוכי מצדם לרשום אתזה. בקטע של הם אומרים *אנחנו חיים ואתה לא* *אתה תישמר לנו בלב כי הוא עדיין פועם* בלבנו **לעד** כי אנחנו נמשיך לחיות ואתה כבר לא עוד בין החיים.
אוי שחר שלי, עברו כבר שנתיים ואני מתגעגעת ואני לא יכולה להגיד כלום חוץ ממתגעגעת, אין מילה בעולם שתתאר את הרגש שלי אליך, שחר שלי למרות שאני יודעת שטוב לך ושאתה במקום טוב ויותר מאושר משאי פעם היית- אני תמיד תוהה אם היית מוותר על השלווה רק בשביל להיות איתי?
אהובי, החיבוק החונק שלך, הנשיקות העדינות שלך, החיוך עם העיניים המנצנצות, הבן אדם היחיד שאי פעם הבין אותי!!!! מאז שהלכת אני מרגישה שלקחו לי חצי מהלב וכל פעם שאני חושבת עליך אני לא מצליחה לנשום. כאילו שאתה איתי באותו החדר ואני עוצמת עיניים ורואה אותך מזיל דמעה אבל מאושר כי אתה שמח שאני לא שכחתי אותך אבל עצוב שעוד לא התגברתי. בחיים אני לא אוכל להתגבר. אתה אהבת חיי, האושר של התמימות שלי שכבר התפוגגה, אתה שחר שלי, החצי השני שלי. פעם חשבנו ששחר ושחר יהיה לנצח חשבנו שאתה ואני זה לעד שחר!! איפה אתה?! אני לא מפסיקה לבכות! רק תן לי סימן שגם אתה עדיין אוהב אותי!! תגיד לי שאני לא באמת משוגעת ושאתה עדיין אי שם מסתכל עליי ומביט בי מלמעלה! שחר! בבקשה! רק עוד דקת אחת איתך… אוי שחר אהובי… בבקשה…