שחררי קצת חבל.

אז זה קרה, אמרתי לה שזהו אני לא רוצה להמשיך יותר ביחד, אני רוצה להיות לבד, רק אני ועצמי.
שלושה חודשים היינו ביחד, שלושה חודשים שבהם הרגשתי שיש לי חבל על הצוואר שכל יום שעובר החבל הזה מתהדק יותר ויותר על צווארי עד שכבר לא הצלחתי לנשום.
אבל ברגע שהוצאתי את המילים האלה מהפה" רק אני ועצמי" הרגשתי שמישהו בא וחתך את החבל שחונק אותי והכניס לי כל כך הרבה אוויר לנשימה, הרגשתי חיי! או ככה לפחות חשבתי..
עברו שבועיים מאז שדברנו פעם אחרונה ואני חושב עלייך, חולם עלייך בלילה, מדמיין את הדברים שהיית אומרת לי בכל סיטואציה שאני נמצא בה, יכול להיות שאני באמת מתגעגע אלייך? אל האישה ששמה חבל חנק על צווארי? זה הגיוני בכלל?
שחשבתי על זה יותר ויותר התחלתי להבין שכל תחושת ה"את יותר מידי בחיים שלי" נבעה מכך שאת אהבת אותי יותר מידי ואני, אני אהבתי פחות מידי.
רק אז הבנתי למה אנשים מתכוונים שהם אומרים שלא מעריכים משהו באמת עד שמאבדים אותו.
חשבתי על כל ההודעות " החונקות" שהיא הייתה שולחת לי בבוקר, בצהריים, בלילה ובכל שניה פנויה שרק הייתה לה "בוקר טוב יפה שלי מקווה שהתעוררת שלא תאחר לעבודה, יום טוב אוהבת" (7 וחצי בבוקר) " אהוב שלי רציתי רק לאחל לך יום טוב" ( 10 בבוקר) " מאמי הגעת כבר הביתה? (3 בלילה) וכך הלאה, פתאום זה הכה בי כמו ברק ביום בהיר, זה הכל מדאגה! בבקרים היא רק רצתה לוודא שהשעון המעורר עשה את עבודתו ובאמת העיר אותי כדי שלא יפטרו אותי מהעבודה על זה שלא הגעתי! בלילות היא פשוט חיכתה ערה עד שאגיע הביתה כי היא דאגה שאני יחזור בשלום הביתה! ואיחולי היום טוב? מה היא בסך הכל רצתה? לאחל לי יום טוב שאני יפתח אותו בהרגשה נעימה שמישהי חשבה עליי איך שהיא פתחה את העיניים! היא פשוט רצתה לשמור אותי קרוב אליה.
פתאום חבל החנק התחיל להשתחרר במהירות, הוא כבר נהיה רופף ואני רק מנסה להחזיר אותו לצווארי ולהדק אותו אך ללא הצלחה.
שלחתי לה מספר הודעות והיא לא ענתה פתאום התחלתי לחוש את תחושת הדאגה הזאת.
האם היא לא עונה לי כי היא לא מעוניינת או שאולי קרה לה משהו ואני לא יודע מזה?
הוואצאפ שכל כך שנאתי באותו הרגע נתן לי סימן של שתי ווים כחולים שמסמנים על כך שהיא ראתה את ההודעה ובחרה להתעלם, מה אני יכול להגיד נשברתי.
איך עכשיו אני יספר לה על כמה ימים בגללה וויתרתי, כמה לילות ללא שינה שפשוט הייתי שוכב במיטה וחושב על כמה הייתי רוצה שהיא תהיה בשבילי שוב.. אהובתי.
אז עד היום אני ממשיך לחכות ולקוות שהזמן שיעבור ירפא לי את הלב וייקח ביחד איתו את כל הכאב..