שותפים-פרק 41

דניאל לקח את האקדח מהמגרה.מביט בו,בוחן אותו הייטב.
המחסנית הייתה מונחת לידו.הוא הכניס מחסנית ודרך את האקדח.
האקדח הזה היה שייך לו.דניאל הביט באקדח,מרגיש את המתכת הקרה שלו.
הלב שלו דפק.הוא ישב על המיטה משפיל מבט.
מוכן למפגש קרוב עם המוות.פנים אל פנים.
לא לפניי שכתב מכתב התאבדות.
הוא לא היה מסוגל להמשיך לחיות ללא אהובתו.
כאב הלב הלך והעמיק מרגע לרגע.
היה נראה כי הצער הכניע אותו.
הוא מעולם לא ידע כי ייאלץ להשתמש בו.
"יותר מידיי כאב.."הוא נאנח.דורך את האקדח.
"אל תעשה את זה!"נשמע קולה המלאכי של סיוון.
"סיוון.."הוא פנה אליה.
"דניאל,לא!"היא אמרה מבחינה באקדח שאחז בידו.
"..אני לא מסוגל להמשיך בלעדייך,סיוון..אני מצטער.."הוא אמר מביט בה,שבור.
כן,הוא היה שבור לגמריי.
שבור ונחוש בדעתו לבצע את המהלך הבא.
סיוון ניסתה לשכנעו ולהניאו מלעשות זאת לפניי שכל האזור ייצבע בדם.
"תן לי את האקדח!"היא ביקשה ממנו.
"…לא!!!"הוא קרא,שוב דורך אותו
"דניאל!!!"היא קראה בסערת רגשות.
"זה מוות מהיר."הוא אמר.."לפחות אני אצטרף אלייך ונוכל להיות ביחד,לנצח."
"דניאל,לא!!! אל תעשה את זה! בבקשה!!!..אני מתחננת בפנייך…"היא אמרה מביטה בו
במבט עצוב כשדמעות זולגות מעיניה.
"….אני אוהב אותך."הוא אמר,בדמעות.כשההחלטה כבר נעשתה.
דניאל התנשם,ליבו הלם בחוסר שקט,האישונים שלו התרחבו.
הוא הכניס את האקדח לפיו ולחץ על ההדק.
מאיה ותמיר ישבו בסלון כשלפתע נשמעה ירייה שקטעה את השקט.