שותפים-פרק 40

בערב,עמד דניאל במרפסת.
היה קר בחוץ.רוח מקפיאה.
אחד הערבים הכי קרים בתקופה האחרונה.
דניאל עמד במרפסת.על הגג.
מביט לאופק,עם לב שבור.
מבט עצוב.עיניו היו מזוגגות.כאב האובדן הכה בו בכוח כשהוא עדיין מעכל את מותה של סיוון.
משהו משך אותו קדימה.
הוא הביט למטה.רוצה לקפוץ.
מביט בשקיעה היפייפיה,בעיינים נוצצות,ללא תקווה.
הלב הולם במהירות.הראש סחרחר.
"אל תעשה את זה.."נשמע קול מלאכי.קול שהזכיר לו את אהובתו.
"אין לי בשביל מה לחיות יותר.."הוא נאנח.
"תחייה.תמשיך הלאה.בשבילי.."הוא סובב את ראשו והבחין בסיוון,לבושה בשמלה לבנה.
היא הייתה יפייפה.
"את כאן."הוא ניגש אליה.
"כמובן שאני כאן.."היא חייכה אליו.
"אבל,את מתה!..ראיתי אייך מורידים אותך אל האדמה…"הוא אמר כשהיא נוגעת בו.
"דניאל.."היא הביטה בו,כל כך יפה,"אתה לא תקפוץ נכון?"
"..איבדתי אותך.."הוא אמר מביט בה,רועד,כשהיא עומדת כל כך קרוב אליו.מביטה בעיניים הבהירות שלו.
"אני פה.."היא אמרה,מניחה את ידה על החזה שלו.."בלב שלך. אני מרגישה את הפעימות שלו.
הוא פועם בחוזקה.
אני לא רוצה שתקפוץ.אל תגרום לו להפסיק."
"..אני לא מסוגל לחיות בלעדייך.."הוא אמר לה בעיניים שטופות דמעות.
"יש לך המון מה לתת.."היא אמרה,כשהוא קרב אלייה בכדיי לנשק אותה.
"…אני לא מסוגל.."הוא נאנח.
"תמשיך הלאה.."אמרה לו סיוון.
"אין לי לאן. אני רוצה למות.."הוא אמר בקול שבור.כשדמעות זולגות מעיניו ללא הפסקה.
"אל תדבר כך,"היא בקשה ממנו.."אתה עוד תמצא מישהי שתתקן את ליבך השבור."
כשמאוחר יותר,הוא התעורר בחדר שלו.
"סיוון??"הוא התעורר בבהלה.
כשלפתע הוא הבין כי זה היה חלום.
הוא פתח את המגירה שלו.
היה מונח שם אקדח.