שותפים-פרק 36

חצי שנה עברה מאז חלתה סיוון במחלה הנוראית.
כשדניאל היה לצידה כל הזמן.
לא,הוא לא עזב אותה אפילו לרגע.
כשערב אחד,מעיק במיוחד..היא סבלה מכאבים עזים.
היא בכתה מרוב כאבים.
"מה איתה,ד"ר?"שאל דניאל את הרופא.
"ובכן,דניאל,סיוון במצב לא טוב.."החל הרופא להסביר לו.
"אני יודע..אבל,האם מצבה יישתפר?"שאל דניאל..
"היא גוססת.."סיפר לו הרופא.דניאל חש בצמרמורת עזה חולפת בגופו.
כאילו,חטף כדור ברזל ששוקל טון,בבטן.
הוא הביט במבט עצוב..כמעט,נטול תקווה.כשרסיס תקווה קטנטן מרחף באויר.
"מה??.."הוא שאל,המום.חש מין רעד פנימי באותם רגעים.
"צר לי.."נאנח הרופא.
"יש משהו שניתן לעשות בכדיי להציל אותה..?"הוא שאל,תולה תקווה אחרונה במילותיו של הרופא.
"רק השתלת מח עצם."ענה הרופא,אך גם חלון ההזדמנויות הזה הולך ומצטמצם."
"אני מוכן להכל.."אמר דניאל.
"כבר,מאוחר מידיי.."ענה לו הרופא שלה.
"..אני לא מוכן לאבד אותה.."נאנח דניאל.
"אין מה לעשות.."אמר הרופא.
"זה לא הוגן.."ענה דניאל,במבט עצוב.."אני אעשה הכל בכדיי להציל אותה! תעזור לי ד"ר!
אוליי יש איזה טיפול חדשני.."
"לא לפי מה שידוע לי כרגע.."אמר הרופא.
כשמאוחר יותר כשהיא נרדמה,דניאל לא יכול היה יכול להרדם.
במחשבה שכל רגע,יכול להיות האחרון.
הוא נשכב לידה במיטה,מחבק אותה.
מביט בה.
מקשיב לכל נשימה שלה.
מלטף את פניה ברכות.בעדינות.
מנשק את מיצחה בעדינות.
בולע מעט רוק.הלב שלו הלב בפראות,מתכווץ בכוח לנוכח כל מבט של סבל.
קשה היה לו לצפות בה סובלת.זה הכאיב לו,יותר מיכול.