שותפים-פרק 27

לילה.
דניאל שכב במיטה לצידה של סיוון שנרדמה.
כשהוא עצמו,לא היה מסוגל להרדם.
הוא שכב לצידה,מביט בה.
מלטף את פניה.
"אני לא אוותר עלייך…"הוא לחש,מלטף את פניה,מביט בה כשהיא ישנה.
כשלאחר מיכן,הוא הוסיף להביט בה עוד מספר רגעים ארוכים.
ונירדם.
כשבבוקר,כשהשמש כבר האירה מבעד לחלון,פקחה סיוון את עיניה.
"היי.."היא הבחינה בפניו של דניאל,שהביט בה.הוא כבר היה ער מספר דקות.
"היי.."הוא ענה לה,מסיט את השיער מעיניה.
"מה השעה?"היא שאלה אותו.
"..לא יקרה כלום אם תשארי איתי קצת במיטה. תישארי איתי."הוא אמר,נועץ בה מבט אוהב כל כך.
"דניאל,"היא נאנחה,מביטה בו במבט עצוב.
"מה?"הוא שאל.
"..מה שקרה בלילה האחרון היה טעות."היא אמרה.
"למה את חושבת ככה?"הוא שאל בתמיהה.
"זה היה צעד חסר תקדים ופזיז.אנחנו נשלם על זה ביוקר."היא שוב אמר.
"לא לדעתי."ענה דניאל,"אני לא מצטער ולא לרגע,על אתמול בלילה."הוא ענה מביט בה בעיניים מרצדות.
"על טעויות משלמים,דניאל.."היא אמרה.
"למה את חושבת שזו טעות??"הוא שוב שאל.."אני שוכב לצידך ומביט בך,רועד כולי כשהלב שלי דופק על 200 קמ"ש. מבחינתי זו לא טעות."הוא ענה בפניה.."ואני יודע שגם את מרגישה כמוני.סיוון,את אוהבת אותי."
"זה לא קשור במה שאני מרגישה כלפייך,דניאל."היא ענתה בפניו.
החפצים שלה כבר היו ארוזים.היא רק ספרה את הימים.השעות,שנותרו לה עד הטיסה.
כן,היא אהבה את דניאל אבל,מצד שני זו הזדמנות של פעם בחיים.
זה היה זמן המבחן האמיתי שלה.לבחון,כמה היא באמת אוהבת אותו.
כשהיא יודעת שהוא בשום פנים ואופן לא יוותר עלייה.אין סיכוי.
לאחר יומיים.
בערב לפני הטיסה שלה,ערכו לה החבר'ה שלה מסיבת פרידה בדירה.
דניאל ישב בצד עם בקבוק בירה,מתבודד.
"הוא שבור.."אמרה מאיה בפנייה,"תיגשי אליו."
סיוון נגשה אליו,כשהוא מביט בה.
שניהם ישבו מספר רגעים ושתקו.
"אני מצטערת.."היא פנתה אליו.
דניאל שתק.הוא לא ענה לה,כשהיא מניחה ידה על הכתף שלו.
הוא השפיל מבט ושתק.
"נו..מה אתה לא תדבר איתי עכשיו?"היא שאלה אותו.
"מה את רוצה שאני אגיד לך?? שאני מאושר כרגע?..אני לא."הוא אמר בקול רועד וחנוק." אני מאושר בשבילך ומאחל לך כל טוב.כרגע,את סתם מכאיבה לי."
"אני באמת מצטערת.."היא אמרה מרחמת עליו.
"..שברת לי את הלב.."הוא אמר..
"דניאל,"היא ניסתה לחבק אותו.
"לא.."הוא ביקש ממנה,קם ממקומו ויוצא החוצה למרפסת.
"..דניאל,בבקשה.אל תתנהג ככה.."היא אמרה,הולכת אחריו.
"..הניחי לי לנפשי.."הוא ביקש ממנה,בקול חנוק.."עיזבי אותי במנוחה."
"אני מבינה שאתה פגוע.כועס..אבל,תנסה להבין את הצד שלי.."היא אמרה לו.
"אני לא כועס עלייך.אני רק פגוע."הוא ענה בפניה.