שותפים-פרק 24

דניאל נסע ברחובות העיר כשמחשבות מציפות את ראשו.
וכאב מציף את ליבו.
כן,הוא כל כך אוהב אותה ולכן זה כל כך כואב.
דניאל הגיב כך כי הוא ידע.הוא ידע שהוא לא יראה אותה במשך תקופה ארוכה מאוד.
הוא הרגיש שהוא מאבד אותה.כעת,הוא צריך לסמוך על הלב שלו. שנשבר.
ולא בגלל שסיוון סרבה להצעת הנישואין שלו אלא,בגלל שהוא לא תמך בה.
הוא מצטער.כשמצד שני,הוא רוצה שהיא תנשא לו.
ברגעים לאחר מיכן,הוא מצא את עצמו על החוף.
אוחז בידו בקבוק של בירה קרה,שקנה מאחד הפאבים בסביבה.
יושב על החול הרך,כשרוח קרירה מנשבת וחודרת לעצמותיו.
הוא נאנח.כשראשו,מוצף מחשבות.
והוא כולו,מוצף רגשות.כל כך נסער.פגוע.
"אלוהים,"הוא נאנח,"אני כל כך אוהב אותה.."
גלי הים נשברו אל החוף.הים היה סוער.סוער,ממש כמו הלב שלו.
הרוח הקרירה הגעישה אותו.
"בא לי למות.."הוא נאנח.לוקח עוד לגימה מהבירה הקרה,שצרבה את גרונו.
כשדמעות נבלעות בתוכו.הוא לא בכה,אבל זה כאב.מאוד.
מספר רגעים לאחר מיכן,הוא הוציא את הקופסא עם הטבעת והביט בה.
לוקח נשימות ארוכות,כשהדופק מאיץ.
היה לו חשק עז להשליך את הקופסא אל תוך הים.
שתשקע בתוכו ולעולם לא תמצא.
"מה לעזאזל חשבתי לעצמי?"הוא שאל את עצמו.."אני אחזיר את הטבעת לחנות.שמישהי אחרת תהנה ממנה."
הוא החזיר את הקופסא לכיסו.
כשלאחר מיכן,הוא שב הבייתה.
לילה.כולם כבר ישנו.
הביית היה חשוך.
דניאל הניח את המפתחות על השולחן,ונכנס לחדרו.
הוא נשכב על המיטה.מהורהר.
חופר בעימקי נשמתו.