שותפים-פרק 22

ערב לאחר מיכן,עמדה סיוון במרפסת על הגג.
היא הביטה בעיר.
השמש שקעה,צובעת את השמיים בצבעים מדהימים של אדמדם,כתום וסגול.
כשעבורה הכל הרגיש מעט אפור.
בריזה נעימה נשבה מכיוון הים.
סיוון הביטה בשמיים היפים,במבט עצוב.בדמעות.
עוצמת את עיניה היפות למספר רגעים,נושמת את האויר הנעים.
"היי,"היא חשה לפתע בידו של דניאל,נוגעת בכתפה.
"היי,"היא ענתה לו,מביטה בו.
"הכל בסדר?"הוא שאל,בקול עדין.
"דניאל..אני.."היא ענתה בפניו,מצפה ממנו שיניח לה לנפשה.
"זה בסדר אם את כועסת עליי.."הוא ענה בפניה.."אני מבין."
"אולי,אנחנו בכל זאת לא אמורים להיות ביחד.."היא ענתה בפניו.
"אני מסרב להאמין בזה.."הוא אמר כשהיא מסתובבת אליו.
"..אתה לא מוותר."היא חייכה לרגע,במין חצי חיוך.
"..היה איזה רגע,באחד מין הימים שהבטתי בך וחשתי כאילו ננעץ לי חץ בלב."הוא אמר,"זה היה הרגע שהבנתי שזהו זה.הרגע שהבנתי מה אני מרגיש כלפייך."
"למה אתה מתכוון?"היא שאלה אותו..
"סיוון,"הוא אמר.."אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך. אלוהים!,אני עומד לידך,רועד.
הלב שלי מדמם בקירבי כשאני חושב מה עברת בימים האחרונים.בגללי. אל תיהיי קרה אליי."
"אתה לא צריך ללכת לרווית?"היא שאלה.
"רווית ואני כבר היסטוריה.אין רוית.עכשיו,זה רק אני ואת."הוא סיפר לה.
"למה אתה עצוב?"היא שאלה.
"..אני עצוב מפני שפגעתי בך.אני עצוב בגלל שבכית בגללי. הלב שלי נשבר."הוא אמר.
כשסיוון,פורצת לזרועותיו,בוכה.
דניאל פרש את זרועותיו וחיבק אותה.
הם התחבקו כל כך חזק עד כי סיוון יכלה לחוש בליבו ההולם.
כשהוא מלטף אותה.מחבק אותה כל כך חזק.והחיבוק רק הולך ומתחזק.
הם התחבקו ככה במשך שעה ארוכה.