שוק טוטלי
השעה 15.30 והסבתא כהרגלה מימים ימימה מתייצבת בדיוק נמרץ בביתה של בתה כדי לשחרר את נדייה שתיסע לביתה.
"הי מאמי מחבקת נדייה את הסבתא שכה אוהבת."
"מה שלומך נדייה מתעניינת הסבתא"????
"אני בסדר גמור תודה לאלוהים ושמחתי מאד להגיע היום אליכם ולעבוד כאילו זה ביתי שלי".
"אנחנו מכירים אותך נדייה חמודה אנחנו כבר מזמן ידענו שאת האשה הכי אחראית והכי נקייה עלי אדמות"
"חחחחחחחח סבתא'לה לא צריך להגזים אבל אני מודה לכולכם מאד".
"מה שלום בתך אסתי ומה עם החתן האם הגיע לחופשה או שהוא ממשיך להיות נשוי לצבא?"
"כן הוא הגיע לשמחת כולנו הילדים לא נתנו לו רגע דל הם עלו עליו ביקשו לשחק עימו פשוט התגעגע אליו מאד מאד "
"אני ממש שמחה בשביל כולכם והאם הוא כבר חזר לאהובתו ☺☺☺☺"
"לא אסתי ואלון נסעו לבית מלון וישובו הערב כי מחר אלון צריך לחזור לצבא".
"מה שמו" "אלון, מדוע החוורת פתאום נדייה האם הכל בסדר איתך"<<<<
"כן ודאי אני אצא לדרך כדי לא לפספס את האוטובוס ומחר נתראה שוב פעם בעזרת השם".
"נכון צאי לדרך ורגע לפני שאשכח יש לי משהו חמוד בשביל הילדים של אשר אני מתה להכירם"
הסבתא הביאה מהחדר ערכת ציור שכללה בלוק ענק כשדפיו עבים כמו קרטון , צבעי פנדה, צבעי מים ו מכחולים בגדלים שונים קערה מיוחדת לצבעי המים עוד כהנה וכהנה פריטים שלהם זקוקים הציירים.
"ואוו מאמי חיבקה נדייה את הסבתא אין לך מושג כמה קלעת למטרה הילדים שלי אוהבים מאד לצייר והם ממש ממש מציירים בלתי רגיל , תודה רבה בשמם ובשמי!!!!!!".
נדייה יצאה מהדירה עם המתנה ולבה פשוט לא מסוגל לייצב את פעימותיו.
אולי זה לא אותו אלון חשבה אולי זה פשוט אלון אחר ????????
אולי ???????
היא מיהרה לאוטובוס וראשה היה סחרחר עליה כאילו כל דקה היא עלולה להתעלף.
לשמחתה ליד התחנה היה קיוסק והיא קנתה בקבוק גדול של מי עדן ולגמה ממנו לגימות אחדות.
האוטובוס הגיע ונדייה התיישבה במושב האחורי כשערכת הציור ותיקה הניחה על המושב לידה והיא המשיכה ללגום מהבקבוק מי עדן.
האוטובוס הגיע לתחנה מרכזית והיא כאילו מישהו רודף אחריה רצה לעבר התחנה ואכן האוטובוס עמד לצאת לדרכו בעוד דקות מעטות.
נדייה התיישבה במושב האחורי ולא ידעה ולא הבינה ולא מתארת לעצמה את העובדה שאולי כן שאולי אלון שלה כלומר אלון שהיא התאהבה בו מעל לראש הוא אותו אלון שאת ביתו ממרקת מדי יום ביומו פרט ליום ה' בשבוע והיא תשאל מחר באם הם מעוניינים שתבוא גם בימי חמישי בשבוע.
היא הורידה את ראשה והשתדלה להירגע
תגובות (0)