שונה מדי \ הנערה עם השיער הסגול – פרק 1

המורה לא הצליחה להשתלט על הילדים, כמו כל שיעור איתה. היא פשוט לא הייתה יכולה להתמודד עם "הילדים המופרעים האלה, ח4…" כמו שנלחש בחדר המורים כל יום ויום. הם היו ילדים נחמדים רק כשהם היו בהפסקות, בשיעורים הם היו יצורים נוראיים שהציקו למורים כל הזמן, בזמן שהמורים מנסים ללמד.

כמו תמיד, היה אפשר להבין אותם. מי רוצה ללמוד על שם המספר? או על… מערכת ההובלה? אז הם השתוללו, צרחו, ובעיקר בלטו ששת הילדים שהתנהגו בצורה שונה. אחד מהם, שמו היה עמוס, עמד על כיסא באמצע החדר וצרח, מנסה להגיע לספר התורה שלו ששכן על המקרן, בשביל שאפשר יהיה לראות כמו שצריך את המצגות שלו. הוא צרח ברגע שאחד מהילדים האחרים- שמו היה איתי, התנגש בכיסא שלו בחוזקה, גורם לו ליפול על הרצפה, בעוד ספר התנ"ך עדיין על המקרן.

השניה הייתה הגותית, שמה היה נועה. כן, לא מתאים לילדים בכיתה ח' להיות גותים, אבל ככה זה. היא לבשה שחור, לא דיברה עם אף אחד וישבה כל הזמן בשיעורים וחלמה על נייק – אייר ולקסוס. היא ישבה בשקט כמו תמיד, העור הבהיר שלה נראה עוד יותר חיוור מתחת לבגדים השחורים הקצרצרים, למרות שזה היה חורף. האי היתה לבושה בחולצת בטן שחורה, שהייתה עושיה מבד דקיק וחצי שקוף – חולצה זרוקה כזאת, על כתף אחת. המכנס ג'ינס הקצרצר שלה, שהיה בקושי יכול להקרא מכנס, בצבע שחור, כרגיל. היא הייתה רזה למדי, ככה שזה לא נראה יותר מדי נורא. השיער השחור שלה היה פזור ונפל בחינניות על גבה, אבל היא ישבה וחשבה ושתקה.

השלישי היה נער נמוך עם משקפיים לבנים, עוד בגוון דומה ופחית של מזון רפואי בידיים. שמו היה ליאור, הגבות שלו היו מקווצות בבהלה בזמן שהוא קרא ספר מדעי, עיניו נראו גדולו מאיך שנראו בדרך כלל, והוא שתה דרך קשית את הזמון הרפואי שלו, בזמן שהשיער הקצר שלו עף ברחוב. כמה בנות עברו לידו, והוא לא הסתובב. הוא פשוט המשיך להביט בספר בבהלה.

הרביעית הייתה רוני, שישבה על הרצפה ומחאה כפיים בהתלהבות, כשהשיער הג'ינג'י שלה נתקע כל שניה בין ידיה, בעוד הנערה החמישית – גאיה, עמדה על הרצפה ועשתה צעדי ריקוד מוגזמים, שלא היו דומים בכלל למוזיקה שהתנגנה ברקע – הגנגנאם סטייל. השישי, שהיה אותו איתי המוכר לשמצה שהעיף את עמוס מכסאו ישב על הרצפה והזיז את האצבעות שלו, מתופף על הרצפה רגע אחר כך, וברגע הבא הוא צייר על הלוח עם טוש, ורגע שלאחר מכן חטף את המשקפיים של ליאור, וגרם לו לרדוף אחריו. וכל השאר דיברו ודיברו.

אבל רגע לאחר מכן הם השתתקו. הדלת נפתה בחריקה, ומולם אדם נערה עוד יותר פריקית מכל השישה המשוגעים, וכולם – ממש כל ה20 ילדים שתקו.
היא הייתה גובהה, עם שיער בצבע סגול בהיר עם פס ורוד, עגילים ענקיים ועיניים בצבע סגול כמעט כמו השיער שלה, גדולות מדי, ריסים ארוכים מדי, היא הייתה שונה,
שונה מדי.