שונאת את זה שאתה הפוך ממני – פרק שלישי

שבועיים.
עברו שבועיים מאז שהתחלתי עם השיעורים הפרטיים למאט.
שום דבר לא יוצא מזה.
כלום.
הדבר היחיד שאנחנו עושים זה לריב, אבל הוא כן מתקדם, אבל האל הוא עדי לכך שזה לא בגללי.
בשיעורי חשבון אנחנו מתעלמים אחד מהשני ואחרי שהשיעור מסתיים אנחנו מדברים על מתי יהיה ה'שיעור' הבא ומסיימים בהקנטה אחד לשנייה.
התרגלתי לזה.
זה מוזר, אבל התרגלתי לזה.
–
"טוב אידיוט אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה שפתרת תרגיל בשיעורים הפרטיים האלה" אמרתי מעט מופתעת אבל מסתירה את זה בסרקזם. אסור לי לגלות לו אי פעם רגשות, הוא ישתמש בזה לרעתי. אני מודעת לכך שזה נשמע כאילו אנחנו במלחמה, ואני שבויה שמנסים בעינויים לסחוט ממנה מידע והיא מתעקשת להמשיך להיות נאמנה למדינה שהשאירה אותה מאחור, אבל ככה בדיוק עובדת התקשורת איתי ועם מאט.
"את יכולה להיות בטוחה שזה לא בזכותך" אמר חיוך מלגלג על פניו. באמת? הוא נכנס לזה שוב?
"לא חשבתי ככה אפילו לשנייה" אמת. אבל הנימה בה השתמשתי שידרה למאט בדיוק ההפך. פניו השתנו לכועסות. תפסתי אותך.
"ביי, אידיוט" אמרתי כשחיוך ניצחון על פניי. אחח, הדבר היחיד שטוב בכל הריבים האלה זו הרגשת הניצחון שזורמת בכל גופי, כל פעם מחדש.
"השתמשת בזה כבר" קולו של מאט נשמע מאחוריי. נו באמת, הבן אדם לא יודע לוותר?!
"כן אבל מה לעשות שזה מה שאתה?" אמרתי עדיין ממשיכה להתקדם לכיוון דלת היציאה מהכיתה שהוקצה לנו בשביל השיעורים האלה.
"נגיד ואני אידיוט למה זו בעיה שלך?" אמר ולפתע קולו נשמע רציני. מה? מה זה קשור עכשיו?
"אז אתה מודה שאתה אידיוט" אמרתי בקול שמח לאיד והסתובבתי אליו כשחיוך מנצח על פניי.
"אמרתי נגיד ואת משנה את הנושא" אמר והתקדם אליי.
"מה עובר עלייך ג'ונס?" שאלתי בקול מבולבל. מה הוא מנסה להשיג?
"תעני על השאלה: למה אכפת לך אם אני אידיוט או לא?" הוא פשוט החליק על הראש.
"לא אכפת לי שאתה אידיוט" אמרתי.
"אז למה את מציינת את זה?" אמר קולו ממשיך להיות רציני.
"כדי לרדת עלייך" אמרתי את הברור מאליו. הוא רוצה לשגע אותי היום? הוא המשיך להתקרב אליי.
"למה את רוצה לרדת עליי?" הוא מתכוון להפסיק להתקרב אליי? הלכתי מעט אחורה.
"כי אני שונאת אותך" אמרתי הפעם שהשנאה בולטת בקולי. הוא תכווץ מעט. למה?
"למה את שונאת אותי?" שאל. מה עובר עליו?
"בגלל מה שקרה עם דני" אמרתי. למה אני עונה לו?
"את עדיין אוהבת את דני?" ברור שאני עדיי…. לא. אני לא אוהבת את דני. אז למה אני ממשיכה לשנוא את מאט?
"אני לא חייבת לך תשובה על זה" אמרתי בפנים אדישות ויצאתי מהכיתה. ברגע שהגעתי לדלת היציאה מבית הספר הודעת טקסט נשלחה אליי.
'מאת: האידיוט
זה היה השיעור הפרטי האחרון שלנו'
ברגע שראיתי זאת חייכתי, אך החיוך ירד מהר כשנזכרתי במה שקרה לפני כמה דקות.
רגע, רגע, רגע, רגע, מאט ניצח אותי?