שונאת את זה שאתה הפוך ממני – פרק רביעי

"את אוהבת את דני?"
"את אוהבת את דני?"
"את אוהבת את דני?"
קולו השואל של מאט המשיך להדהד בראשי במשך כל אותו היום, ניסיתי להתעלם אך משום מה לא יכולתי.
רק ברגע בו נכנסתי למיטתי בכדי לישון חשבתי על מה שקרה היום.
מאט ניצח אותי.
אבל ניצח במה בדיוק?
למה הוא התכווץ כשאמרתי שאני שונאת אותו?
למה אני שונאת אותו אם אני כבר לא אוהבת את דני?
ולמה לעזאזל אני מקדישה לו חשיבה במקום ללכת לישון?
אחרי השאלה האחרונה נסתי לכבות את המחשבות ולהירדם.
אך זה לא קרה.
ולכן מצאתי את עצמי עונה לפלאפון מאנני ב2 לפנות בוקר בערנות מוחלטת.
"איפה את?" מה זאת אומרת איפה אני? איפה היא? ולמה יש מוזיקה ברקע?
"בבית מנסה להירדם למה?" שאלתי בלחש בכדי שההורים לא ישמעו אותי ויתעוררו.
"את רצינית? שכחת מהמסיבת יום הולדת של רייצ'ל?" שיט. מטומטמת, את יודעת שמאט עושה לך מספיק רע רק מלראות אותו איך יכולת לחשוב עליו ולשכוח מהמסיבה של חברתך? ולמה לעזאזל את עדיין חושבת עליו?
"אני אתארגן ואבוא" אמרתי לאנני, והלכתי לארוני.
מוציאה באקראיות ג'ינס כחול וחולצה נופלת.
רצתי לכיוון ביתה של רייצ'ל שרחוק ממני רק במספר דקות הליכה.
פתחתי את הדלת ולפתע כל המבטים היו מופנים אליי.
כעבור דקה מצאתי את עצמי למושא הלעג של כל השכבה שלי.
הסתכלתי על עצמי ולא הבנתי על מה הם צוחקים. עד שהסתכלתי על רגליי.
איך שכחתי להוריד את נעליי הארנב שלי?!