שונאת את זה שאתה הפוך ממני – פרק חמישי

״אחלה ארנבונים״
״תגידי מאיפה קנית אותם גם אני רוצה זוג״
״אל תדאגי מאמי, את לא צריכה לשם נעלי ארנבונים בשביל להראות שאת נערת פלייבוי״ וזו הייתה הערה האחרונה שנאמרה על הנעליים שלי. פחדו לומר לי משהו אחרי הבעיטה שהבאתי לו לביצים. חבל שאי אפשר להיות עקר מבעיטות בביצים, לא צריך עוד כמה אנשים בעולם כמוהו.
״בואי אני אביא לך זוג משלי״ רייצ׳ל הגיעה אליי עם חיוך והובילה אותי לחדרה.
מה הייתי עושה בלדיה?
בעודי עומדת במסדרון בזמן שרייצ׳ל מחפשת נעליים לחישה נשמעת מאחוריי ״לא נפטרת מהן כבר אה?!״
לרגע אני עומדת קפואה במקומי, אך לאחר רגע אני מסתובבת ומגלה את פרצופו של דני מולי רק בגרסה יותר גברית.
זיפים כהים כיסו את פניו ותווי פניו נהיו חדים יותר. הוא השתנה, לטובה.
קפצתי עליו בחיבוק.
״התגעגעתי אלייך״ קולו נשמע באוזני ואני התנקתי ממנו בחיוך. 3 שנים שלא דיברנו בגלל המבוכה. תמיד התגעגעתי אליו, לא בקטע של אהבה כי אני כבר לא אוהבת אותו, אבל הוא היה חבר מדהים והוא הבין אותי תמיד התגעגעתי לתקשורת שלנו.
״גם אני״ הבטתי בעיניו הירוקות, עיניים עם הפנאי אותי וכעת רק העלו זיכרונות מגיל צעיר יותר.
דיברנו מעט והשלמנו פערים.
״מצאתי״ קולה של רייצ׳ל נשמעה מאחורי והסתובבתי אליה במהירות חוטפת את הנעלים מלמלת ׳תודה׳ פונה אל דני כשהמילים שמור על קשר נפלטות מפי והתקדמתי אל חדרה של רייצ׳ על מנת לשם את הנעליים.
אחרי שיצאתי שמתי לב פתאום שמאט נמצא בקצה השני של הקומה, שולח לי מבט כועס. התכווצתי ממבטו.
מה עובר עליו? למה אכפת לי בכלל? ולמה לעזאזל כואב לי במקום להיות מאושרת מכך שהוא עצבני?