שונאת אותך?! פרק 46

לגמת מכוס הקולה של מייק שהייתה על השולחן. אימי עדיין הביטה בנו.
"אמא…דברי" אמרתי לה.
"אנחנו..עוברים דירה" אמרה בזהירות.
התחלתי להיחנק מהקולה, "אנחנו מה??" שאלתי.
"אני מצטערת" אמרה.
הסתכלתי על מייק, שהיה שאנן למצב.
"אני מבינה שבכיף שלך לעבור דירה, רק אותי זה מטריד?" שאלתי אותו בכעס.
מה הוא כלכך רגוע?!
"אני לא אמרתי לכן, אבל מצאתי דירה, עם שותפה, פגשתי אותה כבר וסיכמנו הכל, יש לנו דירה נחמדה והשכר בית לא יקר" אמר.
זהו. הדם בראשי אזל,מה קורה פה?
"ומתי בדיוק חשבת לספר לנו על זה??" שאלה אותו אימי.
"זה רק מעבר לדירה, חוץ מזה שהיא קרובה למקום עבודה שלי" אמר.
"אמא לאן עוברים?" שאלתי אותה, מקווה שלפחות לא נתרחק יותר מידי.
"ניו ג'רזי" אמרה.
הלכתי לחדר, יותר נכון רצתי לחדר.
נעלתי את הדלת ונפלתי על המיטה, היום הזה היה מושלם..עד הבשורה הזאת.
לא עניין אותי כלום רק ליאו, מה יהיה עכשיו עם ליאו, אם חשבתי שהאוניברסיטה זה גרוע אז עכשיו זה עוד יותר גרוע,
אוף. אוף. אוף.
דמעה זלגה מעיני, ועוד אחת ועוד אחת לבסוף התפרצתי בבכי לא נורמלי .
לאבד את ליאו.
זה מה שהמעבר הזה יגרום.
החלטתי לנסות ללכת לישון, הכל היה מושלם עד עכשיו..ליאו מושלם, אם ליאו לא היה המעבר הזה לא היה מזיז לי … אבל עכשיו ליאו בתמונה. הכל שונה.
החלטתי לנסות לישון, לא לך לי…התהפכתי מצד לצד כל הלילה.
ניסיתי לעודד את עצמי, אולי אני סתם מקצינה, זה רק מעבר דירה.

~נקודת מבטו של ליאו~
"דייאנה" קראתי לה.
"היי ליאו" התקרבה אליי בחיוך.
"ראית את מיילי?" שאלתי אותה, מוזר..לא ראיתי אותה כל היום.
"היא לא הגיעה היום" אמרה.
"את יודעת אולי למה?" שאלתי אותה. היא בדרך כלל מודיעה לי שהיא לא תגיע כי היא יודעת שאני תמיד מחפש אותה בבצפר.
"אין לי מושג, היא לא אמרה לי כלום" אמרה.
"אוקיי, טוב לא משנה" אמרתי לה.
היום עוד מעט ניגמר, אז אני אלך אליה, אבל…אם קרה לה משהו.
יצאתי משער בית הספר, נוסע במהירות לביתה.
בבקשה שהיא בבית , בבקשה שהיא בבית. הייתי לחוץ.
היא לא עונה, לא מתקשרת…
הגעתי לבניין שלה.
דפקתי בדלת. "כן?" שמעתי את אימה.
לא היססתי ופתחתי את הדלת.
"היי ליאו" אמרה מכניסה כמה דברים לתוך קרטון…התעלמתי מזה.
"היי, מיילי כאן?" שאלתי.
"היא סגורה בחדר שלה מאתמול" היא נאנחה.
"אני אנסה לדבר איתה" אמרתי לה, לא מבין מה קרה לה, אתמןל היא הייתה כלכך שמחה.
דפקתי בדלת חדרה. כלום.
"היי מייל, זה אני ליאו" אמרתי לה.
"ליאו?" שאלה.
"כן" אמרתי בחיוך.
שמעתי אותה קמה. היא פתחה את הדלת שהייתה נעולה.
אוקיי, זה היה קל..
היא הסתכלה עליי, היא בכתה.
החיוך שהיה לי על הפרצוף ירד בשניות.
"מה קרה??" שאלתי אותה וחיבקתי אותה ישר.
היא לא אמרה כלום, רק חיבקה אותי בחזרה.
"אני יוצאת" אמרה אימה והשאירה אותנו לבד.
נכנסתי לחדרה, כשאני עוטף אותה עדיין בזרועותיי.
"ליאו, אנחנו עוזבים מכאן" אמרה בשקט.
לא..זה לא קורה נכון?