שונאת אותך?! פרק 24

דפקתי בדלתה של אשלי.
עוד יום עבודה מתיש מתחיל..
אשלי פתחה לי את הדלת בחיוך, "אני צריכה שתעשי לי טובה" אמרה.
"כן?" שאלתי.
"טוב קודם תכנסי" אמרה.
נכנסתי לביתה.
"אני צריכה שתגהצי לי את החולצות האלה." אמרה לי.
"אין בעיה" אמרתי בחיוך והתחלתי לגהץ את החולצה.
אחרי חמש דקות נשמעו דפיקות בדלת.
אשלי פתחה את הדלת וחברותיה נכנסו.
"הופהה, תראו מי נמצאת כאן" אמרה אחת מהן והתקרבה אלי, לא ממש הבנתי מה היא רוצה.
"בנות, אני מפחדת" אמרה להן אשלי ..מה??! מה קורה פה??
"היא רוצה לקחת לי את ליאו!!" התבכיינה אשלי.
לא לא לא , זה לא קורה לי , נכון?!
"אל תדאגי אש, אנחנו נלמד אותה מזה לקחת חבר של חברה שלנו" אמרה אחת מהן.
אני לא מבינה ! מה הולך פה?? התחלתי להילחץ , אני רק מגהצת בגדים, אלוהים ישמור!
בשנייה שתיים מהן תפסו אותי והובילו אותי למרתף, הם הניחו אותי בקצה המדרגות, מרוב שהייתי בשוק ממה שהלך כאן לא יכולתי לדבר..לא יכולתי להוציא ציוץ מפי, לא זזתי.
אחת מהן דחפה אותי באגרסיביות והתגלגלתי במדרגות, במרתף שלה היו מלא ארוניות חדות, היד שלי קיבלה מכה חזקה באחת מהארוניות, הן פשוט…אכזריות. הכאב היה עצום! פשוט עצום!!
לא ידעתי מה לעשות, אז כל זה..הייתה נקמה?
ראיתי את דלת המרתף נפתחת ואחת מהבנות עומדת שם עם משהו בידה.
"חשבת שזה נגמר?" שאלה בארסיות.
ואז קלטתי, יש בידה את המגהץ, המגהץ החם. שכבתי שם, משותקת..לא יכולתי לזוז, רק המחשבה שהמגהץ הזה הולך להיזרק עליי בעוד כמה שניות כמעט גרמה לי לבכות, לאאא מיילי! את לא בוכהה!!
את הבטחת לעצמך שאת לא בוכה.
היא זרקה את המגהץ, ועוד לפני שהספקתי לזוז המגהץ החם נפל ,ישר על ידי הפצועה.
הכאב החזק, הצמרמורות בגופיי…לא חשבתי שהיא ..והן כאלו אכזריות.
היא הייתה כלכך אמינה כשהיא ביקשה ממני את העזרה והציעה לי עבודה. אני כבר האמנתי שהיא באמת רוצה לעזור לי.
וכל זה..בגלל ליאו, התאווה האובססיבית שלה לליאו גרמה לה לעשות לי את זה.
ניסיתי לקום, אך לא הצלחתי, לפתע הפלאפון שלי מהכיס האחורי שבמכנס שלי.
הצלחתי להתרומם מעט , הרגשתי כמו בסרט אימה כזה, הרגשתי שמנסים לחסל אותי…אבל אני דיי פרנואידית אז זה לא נחשב.
הוצאתי את הפלאפון שלי מהכיס.
הודעה מליאו 'את מאחרת'.
שיט שיט שיט שיט! אני מאחרת.
קמתי במהירות, מתעלמת מהכאב ביד השמאלית שלי.
עליתי במדרגות , הצצתי שאין אף אחד, הן הלכו..אני מקווה.
שמעתי אותן מהקומה השנייה מצחקקות.
"אני לא מאמינה שעשינו את זה" אמרה אחת מהן.
"היא צריכה ללמוד שעם אשלי קרוסווייר לא מתעסקים" אמרה אשלי.
יצאתי במהירות מביתה. רצתי לתחנת האוטובוס.
עדיין לא בדקתי מה קרה לי ביד. ג'קט שהיה עליי כיסה את היד.
אחרי רבע שעה הגעתי לעבודה.
רצתי ישר אל החדר האחורי שמאחורי המטבח, אני מקווה שאף אחד לא ראה אותי.
"תגידו לי ראיתם את מיילי?" שמעתי את ליאו שואל במטבח.
"היא עברה פה עכשיו..תחפש אותה" אמרה לו ריילי.
לא התייחסתי לדיבוריהם. הרמתי מעט את שרוול הג'קט.
עיניי נפערו, ידי הייתה נפוחה וחבולה, עליה סימן גדול של כוויה שצימררה אותי וגרמה לדמעה לחמוק מעייני . הבטתי על זה כמה שניות.
איך הגעתי למצב הזה??
"את יודעת שמאחר שאני המנהל לבנתיים ואת איח…" נכנס ליאו אל החדר ואמר ברשמיות עד שקלט שאני בוכה.
הורדתי במהירות את השרוול וניגבתי את הדמעה הבודדה שהייתה על פניי.
למה?למה דווקא הוא ראה אותי במצב הזה??
הוא כיווץ את עיניו, "מה קרה?" שאל והתקרב אליי.
"ליאו לך מכאן" אמרתי מבלי להרים אליו את ראשי, כל זה קרה בגללו!
"מה יש לך ביד?" שאל שוב מבלי להתייחס מה שאמרתי.
"אמרתי לך ללכת מכאן"
"אני לא הולך מכאן עד שאת מראה לי מה יש לך ביד"
"ליאו.."
"שום ליאו" אמר והחזיק בידי בעדינות הוא הרים לאט לאט את שרוול לג'קט שלי, עיניו נפרעו בהלם…