שומר הראש שלי – פרק 32 – פרק אחרון !

למחרת הגעתי ליום הניסיון שלי . הסבירו לי שאני אמלצר, ושאני צריכה להתנהג בצורה מכובדת כי באים לפה גם אנשים מכובדים, רק הנהנתי ולקחתי את ההזמנה הראשונה שלי . פתאום נשמעו תרועות חצוצרות, וכולם נעמדו במקומם, הייתי מבולבלת ונעמדתי באותה צורה שהם עמדו . לבית הקפה נכנס לא אחד ואחר,
אד .
רציתי לקפוץ עליו בחיבוקים, לומר לו שהתגעגעתי אליו כ"כ . הוא נכנס מחויך וכשהבחין בי חיוכו ירד מפניו, קצת נעלבתי אבל התגברתי על זה במהירות עד שפתאום הופיעו על ידו נערה יפייפיה עם שיער שחור ואסוף ובשמלה מלכותית . הזדעזעתי, עכשיו ברור מה הוא עשה כשלא הייתי . צעדתי צעד לאחור, רציתי לבכות, אבל החזקתי את הדמעות . אד נכנס יחד עם הנערה ושומרים נוספים, הנערה ציחקקה והקופאי הנמרץ כבר נעמד בקופה . כולם התיישבו ואני עם המגש שלי חזרתי למטבח כדי לקבל הזמנה נוספת . כשיצאתי מהמטבח נתקלתי באד, אבל לא רציתי לדבר איתו ולכן חלפתי על פניו אבל הוא תפס בידי וקירב אותי אליו . הוא ריחרח אותי ואז מלמל בחיוך "התגעגעתי אלייך" . השתחררתי מהאחיזה שלו "ואני לא" והלכתי להגיש את ההזמנה . כשחזרתי, אד עמד באותו מקום וחסם את דרכיי למטבח "מה את רוצה?" שאלתי אותו והוא חייך "תאמרי את האמת" אמר והמשיך לחייך . "אד, אם לא הבנת אני עובדת כאן ואני צריך להגיש הזמנות אחרת יפטרו אותי " אמרתי והשפלתי את מבטיי ואד צחק "יפטרו ?! אותך ? את מבינה שאת נמצאת בעיר שלי, בשליטה שלי, וכאן כל אחד עושה מה שאני רוצה" . התחלתי להתרגז ואז שאלתי את השאלה שרציתי לשאול מההתחלה "מי זאת ?" אמרתי וכיוונתי את סנטריי לנערה שבאה עם אד . אד הוריד את חיוכו מפניו, נאנח ואז אמר "זאת הנסיכה חוגילינה " . "מה היא עושה איתך?" המשכתי לתחקר אותו ודיי הופתעתי שהוא ענה לי . "אין לך הזמנות להגיש ?" שאל בתמימות ופינה לי את הדרך והלך לחוגילינה . " העיר שלך, כן ? עוד נראה של מי העיר הזאת" מלמלתי ונכנסתי למטבח ושמתי על המגש את ההזמנה הבאה .
– – – – – – – – –
אחר הצהריים באה המחליפה שלי ואני הורדתי את המדים שלי ויצאתי מבית הקפה . הלכתי באיטיות על המדרכה הצרה, ואט אט הלילה ירד, היה חשוך ופנסי הרחוב נדלקו ושוב נראתה אותה עיר יפייפיה, עיר האורות . נאנחתי כשנזכרתי למי שייכת העיר הזאת, לאד, והוא השולט בה, וכל אחד עושה כאן כרצונו, חוץ ממני . לא משנה מה הוא יבקש ממני – זה לא יקרה, אני לא אעשה זאת .
"אהמ" נשמע קול מוכר לידי, החטפתי מבט הצידה והבחנתי בלורין "היי" מלמלתי אלייה והיא חייכה אליי "נוו ? איך בעבודה החדשה ?" . "דיי טוב, חוץ מהביקור הלא נעים שהיה לי היום" המשכתי ללכת ולורין מעופפת אחריי . פניתי לסמטה שמלאה פנסים מיוחדים שהיו תלויים על הבניינים והאירו את הדרך . לפתע נתקלתי באד, שוב . הצבע נעלם מפניי "מה אתה עושה כאן ?!" קראתי המומה והבחנתי על ידו בחוגילינה . דחפתי אותו אחורה "עכשיו גם לי יש כוחות, וכשגיליתי את זה, אני גם יכולה לשלוט בהם ובכל מה שאתה חושב שאתה יכול לשלוט" . אד חייך "אז את רוצה מלחמה, הא ? נו קדימה, תנסי, אבל זה יביא רק רע " . (לאווירה תדליקו את השיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=idBYaORNmc4&feature=my_liked_videos&list=LLwGEFG7Rhqpjz2qb8U4HoyA )
חייכנו אחד אל השני ואד התעופף לאוויר, ובהחלט לא ידעתי איך עושים את זה . "נוו ?! את חושבת שהכל את יודעת ?!" צעק אליי ואני התרכזתי והתחננתי שגם אני אתעופף . נזכרתי בכל סרטי הפיות שראיתי כשהייתי קטנה, שבהם היה צריך להגיד מילות קסם כדי שמשהו יקרה . "תעופה !" קראתי וידעתי שזה לא יעבוד . רגע אחד עמדתי על האדמה ומיד אחר כך התעופפתי אל האוויר ואד חייך "יפה, יפה, את קולטת מהר" . התרכזתי חזק חזק וקיוויתי שאותו כוח שיצרתי בפעם ההיא עם כריס, יצא לי גם הפעם . פקחתי את עיניי והבחנתי שאני מוגנת על ידי סוג של מגן קסום כזה שמתחיל להיות עבה יותר ויותר . שמעתי את לורין צועקת לי שאפסיק, חוגילינה ביקשה שהיא ואד יסתלקו ורק אד נראה מרוצה .
פתאום המגן הועף ופגע בכל הקרובים למגן וכולם עפו לאחור, חוץ מאד . "מה הבעיה שלך ?!" קראתי בכעס וזרקתי עליו כדורי אש, אבל הוא התחמק . רתחתי, הרגשתי שעוד שנייה אני מתפוצצת מכעס, מרוב כעס הייתי מוכנה לעשות הכל, אבל הכל, כדי להחזיר את הזמן לאחור . נזכרתי בפעם ההיא שראיתי את אד בחלומות, ואז כשהוא הופיע על ידי, וכל הרגעים הכי מדהים שלנו . חייכתי לעצמי, אך מיד העלמתי את החיוך הזה . העפתי את אד אחורה במהירות אדירה, אד נפל ומיד התאושש ונעמד על רגליו . "למה את עושה את זה ?" מלמל ובמהירות היינו פנים מול פנים . הבטתי בעיניו, רציתי שהוא יגיד את התשובה בעצמו, היד שלי רעדה והרגשתי שעוד רגע לא אצליח להשתלט על עצמי . דמעות מעטות זלגו מעיניי, החטפתי מבט מהיר הצידה כדי שאד לא יראה אותם . התעופפו עדיין באוויר ואד נראה מעט המום "את … בוכה ?" . הבטתי בו, מלאת דמעות, התחלתי לבכות מולו "כן ! אני בוכה ! אכפת לך ?! לא ! לא אכפת לך ! את נהנה עם החוגילינה הזאת ובטח גם תציע לה נישואים אז מזל טוב, מאז שעזבת אותי אני לא מפסיקה לחשוב עלייך, פגשתי בלוסיניה,ויחד באנו לפה, אבל כשהגענו כריס מצא אותנו ולקח אותה איתו . נשארתי לבד והלכתי לאן שרגליי הובילו אותי עד שהגעתי לעיר הזאת ופגשתי בלורין, שסיפרה לי קצת על העיר הזאת וגם נורא דאגה לי ולכן אמרה שתשלם על מקום ללילה, ובנוסף כשמצאנו את בית הקפה היא הזמינה לי אוכל כי הייתי רעבה מאוד, ואמרה שאעבוד שם, והסכמתי בסופו של דבר . כן אד, התגעגעתי אלייך, אבל הבנתי למה לא חזרת, היית עם חוגילינה, אד, זה נגמר, אתה גמרת את זה " מלמלתי ופרצתי בבכי ואז אד חייך אליי וניגב את דמעותיי . "הושיטי את ידך" אמר לי ואני הושטתי את ידי, והוא לקח את ידיי וליטף אותו ושם בה בידי משהו . כשהוא שיחרר את ידי, הבנתי שזאת קופסה מיוחדת לטבעת . אד פתח את הקופסה, ובתוכה הייתה טבעת נישואים יפייפיה . "את מבינה סברינה ? אני לא מאוהב בחוגילינה, היא פשוט כאן כדי ללמוד ממני ואני סוג של מורה בשבילה, ולא נעלבתי כשהלכתי ממך, פשוט ידעתי שאני צריך להכין את הטבעת הזו" אד הביט בי, ואני בו . חייכתי ואז חיבקתי אותו ועכשיו זלגו מעיניי דמעות אושר "אני כ"כ מצטערת אד . קינאתי כל כך … הגעתי לפה רק כדי לחפש אותך וכשראיתי שאתה איתה … אני חשבתי … " אד קטע אותי "ש.. ש.. זהוו זה כבר מאחורינו " . חזרנו לאדמה ואד כרע ברך לפניי "סברינה, התנשאי לי ?" .