שומר הראש שלי – פרק 31

המילה האחרונה שאמרה הדהדה בראשי . בתוך תוכי כ"כ רציתי לפגוש אותו, לראות את החיוך המתוק שלו ולצחוק ביחד . אבל מבחוץ התרגזתי עליו שלא אכפת לו ממני ושהוא אפילו לא חזר . יכול להיות שהוא מצא לו מישהי אחרת, ושברגעים אלה הם מבלים ביחד באיזה בית קפה נחמד, ואותי הוא השאיר לבד . רציתי לבכות אבל ידעתי שאם אבכה אצטרך לתת הסבר ללורין למה אני בוכה . "איפה הוא עכשיו ?" שאלתי את לורין כשנעצרנו והתיישבנו על ספסל בצבע חום בהיר . "על מי את מדברת ?" שאלה מבולבלת ואני נאנחתי "אד, איפה הוא עכשיו ?" שאלתי והבעת פניי היו רציניות לגמריי . "אנ .. אני לא יודעת " מלמלה ואני התרגזתי "אני לא מאמינה לך " . לורין השפילה את מבטה ואז התעופפה מעלה ואמרה "בואי, את בטח רעבה" . קמתי ממקומי וגררתי את עצמי ללכת אחריי לורין, הייתי מותשת ועייפה, איפה אתה אד ? איפה ?
– – – – – – – – –
הלכנו ברחוב שנראה כרחוב ראשי . אנשים הלכו ופטפטו, נכנסנו לכל מיני חנויות ובסוף הרחוב, היה בית קפה מפואר . היו לו שלט שהיה רשום בו: "בית קפה אדרינה" . "ניכנס ?" שאלה אותי לורין ואני הינהנתי, וכשפתחתי את הדלת נשמע צלצולי פעמונים, כמו שיש ברוב המסעדות כשנכנסים . כל המבטים הופנו אליינו, ובבית הקפה היו דיי הרבה אנשים, עם הדגש על הרבה . הבית קפה הזה היה פשוט ענק ! . "למה הבית קפה הזה כ"כ גדול עם מלא לקוחות ?" לחשתי ללורין בזמן שהתקדמנו אל עבר הקופה שבה היינו צריכות להזמין את מה שאנחנו רוצות . על יד הקופה שמתי לב למודעה: "דרושים עובדים, למעוניינים פנו לקופאי\ת" . נראה היה שלורין קראה את מחשבותיי ואמרה "את צריכה את העבודה הזאת, את תשארי פה להרבה זמן" . נשכתי את השפה התחתונה ופתאום הופיע מולנו קופאי עליז ושאל מ אנחנו רוצות להזמין . לחשתי ללורין שאין לי כסף לשלם ולורין אמרה שהיא תדאג לזה, חייכתי אלייה בהכרת תודה . הזמנתי שוקו חם ומאפה ולורין הזמינה סופלה שוקולד חם . "את בטוחה שאת לא רוצה את הסופלה ? הוא כ"כ טעים !" קראה לורין ואני נאנחתי ואז היא אמרה לקופאי שהיא תיקח עוד סופלה כי היא רוצה שאני אטעם .
בחרנו את השולחן שהיה הכי בסוף ועל יד החלון, והתיישבנו על ידו . "את חייבת להתקבל לאיזשהי עבודה ! ואני דיי ממליצה לך פה כי כאן תוכלי להרוויח דיי הרבה כסף בגלל כמות הלקוחות !" לחשה לי לורין ואני משכתי בכתפיי כסימן של "לא יודעת" . מלצרית הגישה לנו את הסופלה ובירכה אותנו בתיאבון ואנחנו הנהנו לה בתודה . השולחן היה מעץ מלא ובתוך הבית קפה היה נעים וחמים . "אני מיד באה" אמרתי והלכתי לכיוון הקופה . אותו קופאי בזמן הזה לקח הזמנה מנער ונערה שנראו כזוג . השפלתי את מבטיי ונזכרתי בחלק מהרגעים שלי עם אד, כמה התגעגעתי לזה . כשחזרתי למציאות בקריאה של הקופאי הנדתי את ראשי במהירות ואז אמרתי "אממ .. בקשר למודעה .. אתם עדיין מחפשים עובדים ?" . הקופאי חייך ואז קרא "הוו בהחלט ! " . הוא סימן לי סימן של "רק רגע" ומיהר אל איזשהוא חדר במטבח . חיכיתי מספר דקות והחטפתי מבט מהיר לשולחן שלנו, לורין נפנפה אליי בידה וראיתי שכבר הביאו לי את השוקו . הקופאי חזר עם טופס ואני מילאתי אותו ואז הקופאי חייך ואמר "מחר זה יום הניסיון שלך, תגיעי מחר בפתיחה, בשעה תשע " . הנהנתי בהתרגשות וחזרתי לשולחן שלנו .
"נוו מה ? " שאלה אותי לורין ואני לגמתי מהשוקו וליקקתי את שפתיי "מחר זה יום הניסיון שלי !" קראתי בהתרגשות והיא חייכה והתעופפה כסימן ל"יווופידו !" כזה . "שיהיה לך בהצלחה !" קראה וחיבקה את ידי ואני הנהנתי . סיימתי לשתות את השוקו וטעמתי את הסופלה "אממ . באמת טעים" . לורין הנהנה "אמרתי לך !" . צחקנו ביחד, סיימנו לאכול ויצאנו משם .