שומר הראש שלי – פרק 30

"למה אתה כאן?" סיננתי . עלי הסתיו התעופפו סביבנו מספר סנטימטרים מעל האדמה, והרוח הנעימה שליטפה אותי נתנה לי יותר ביטחון . "אני בא לקראתך ואת באה נגדי ?" שאל כריס בתמימות ואז הבחין בלוסיניה . "מה את עושה כאן ?!" רתח והתקרב אלייה . לוסיניה לא זזה, היא חיכתה שהוא ייתקרב . כריס התקרב אלייה בצעדים מהירים ולחש לה משהו לאוזנה . לוסיניה דחפה אותה טיפה הצידה ואז קראה לעברי "סברינה ! תברחי !" . לא זזתי, בהיתי בה . כריס תפס את ידיה וגרר אותה אחריו . רק כשהיא באמת התחיל להיגרר אחריו קראתי בשמה, אך שניהם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה .
– – – – – – – –
"את טיפשה סברינה, את פשוט טיפשה !" קראתי וזרקתי אבן לתוך האגם שישבתי על ידו . ניגבתי את דמעותיי, עכשיו אני לבד, לגמריי לבד . אבל יש לי יתרון אחד קטן – לוסיניה אמרה שלכל אחד יש קסם בתוך תוכו, ולי יש כוח חזק במיוחד, זה אומר שאני כן יכולה להחזיר את לוסיניה ! ואני כן יכולה גם לעשות דברים מדהימים שחשבתי שבחיים לא אוכל לעשות ! . קמתי על רגליי, הביטחון חזר אליי והתחלתי לצעוד לאן שרגליי הובילו אותי .
"פסטטט !" נשמע קול קטן מאחוריי . הסתובבתי לראות מי לחש את הקול הקטן הזה ונשארתי המומה . מולי התעופפה פיה עם בגדים קטנטנים וורודים וכנפים ורדרדות וחמודות . "את פיה !" קראתי המומה והיא הנהנה וחייכה אליי . "אני כאן כדי לעזור לך, בדיוק עברתי כאן וראיתי שאת אבודה . את סברינה ?" שאלה אותי ואני הנהנתי ואז הייתי קצת מבולבלת . "מאיפה את מכירה את השם שלי ?" שאלתי אותה והיא חייכה כעומדת לומר "לא אומרת", ואז נאנחה ואמרה "כולם מכירים אותך כאן . בואי, אלווה אותך למקום מחסה ללילה, עומד להחשיך עוד מעט" . עקבתי אחריי וכפי שהיא אמרה, לאט לאט התחיל להחשיך . "לא הצגת לי את עצמך" אמרתי כשהלכנו בשביל שהוביל לעיר מלאה אורות . הפנסים שעברנו על פניהם התחילו להידלק אט אט . "יפה כאן " מלמלתי כשעברנו על פניי צמחייה יפייפיה שמסביבה היו פנסים ששינו את צבעם . "לעיר הזאת קוראים לייטס, אורות . עיר האורות . העיר היפה ביותר שראיתי עד עכשיו, היא יחסית חדשה גם . רוצה לשמוע מי בנה אותה ?" שאלה אותי הפיה . הנהנתי והיא פתאום פלטה קול הפתעה ואז קראה "אויי איזה טיפשונת אני ! לא הצגתי את עצמי ! שמי לורין ואני פיית היופי " . היא קדה קידה קטנה ואז המשיכה להתעופף קדימה, והנוף סביבנו השתנה, בניינים וכבישים הופיעו מולנו, והעיר הייתה מלאה אור . "רגע, עדיין לא אמרת לי מי בנה את העיר היפייפיה הזאת" אמרתי והיא חייכה אליי . "צודקת, אז מי שבנה אותה הוא .. " היא עצרה רגע את המשפט שלה כדי לקחת נשימה עמוקה ואז אמרה,
"אד" .