שומר הראש שלי – פרק 26

"אד .. "מילמלתי בעוד אני יושבת על ידו על הדשא הנעים והלח . אד חייך אליי "מה ?" שאל אותי ואני הרגשתי איך לחיי מתחילות להתחמם . חייכתי אליו בשובבות והתנפלתי עליו ושנינו צחקנו . הצחוק הזה מיד נפסק כשאד הביט עליי במבט רציני ביותר, הבנתי שקרה משהו . "כריס " הוא מילמל . הוא קם והפנה את גבו אליי בדרמטיות שכזו . "מה יש אד ?" שאלתי אותו בתמימות והוא הסתובב אליי, תפס בשתיי ידיי הקפואות ואמר לי "רוצי סברינה . הוא רוצה אותך, תברחי " . הנדתי בראשי " אני לא הולכת לשום מקום בלעדייך, אני לא עומדת לאבד אותך פעם שנייה " . אד חשב לרגע ואז אמר "בסדר, אז בואי נברח ביחד " . וכך, התחלנו בריצה מהירה, רחוק מהמקום שבו היינו .
– – – – — – – – – –
כשהיינו מספיק רחוקים, ריצה של בערך שעה וחצי עם הפסקה קצרה באמצע, עצרנו באמצע שום מקום . "אד … יש לי שאלה " מילמלתי ואד שבזמן הזה סידר את הנשימות שלו והוא החטיף לי מבט "מה ?" שאל אותי ואני שיחקתי קצת עם רגל ימין שלי במין ביישנות כזאת ואז שאלתי "אד, אני רוצה להיות כמוך, זה אפשרי ?" . אד הביט בי המום, הוא התקרב אליי לאט לאט ובעדינות, כשהוא דורך על עליי השלכת ומתקרב אליי בכל צעד . לא זזתי, חיכיתי שהוא יתקרב, יגיע לנשיקה . וזה אכן קרה, הוא התקרב אליי עם שפתיו ונישק אותי . בפיו היה טעם של שוקולד חלב טעים ומגרה עד שפתאום היה חייב להגיע מישהו להרוס לנו את הרגע הזה .
"אהמ " נשמע קולו של כריס מאחורינו, שעמד מרוצה מעצמו שוב . "השתחררת, זה לא אומר שאתה צריך להתנשק עם הבחורה שלי " אמר כריס בשחצנות . אד התרגז "הבחורה שלך ?! תגיד לי איפה אתה חיי ?" . "יש לי רעיון מעולה " מילמל כריס והמשיך לחייך . "הרעיונות שלך אף פעם לא טובים" אמר אד והצמיד את מצחו בכעס אל מצחו של כריס וכריס ללא התנגדות עשה את אותו הדבר .
"בנים …" מילמלתי אבל הם התעלמו ממני לגמריי .
"לך מכאן "מילמל אד לכריס והוא רק צחק מרוצה מעצמו "שאני אלך ? תלך אתה " . אד הלך צעד אחורה, כריס התקדם אחריו . "קנאי " מילמל אד והתקרב אליי . "תן לי להחזיר אותה הבייתה, ואז תעשה לי מה שאתה רוצה " אמר אד והחטיף לי מבט . "לא !" קראתי בכעס וניגשתי לעמוד על יד אד . "בשום אופן לא ! " קראתי והתקרבתי לכריס . "תלך מכאן בבקשה " אמרתי לכריס וכריס החטיף לאד מבט ואז ניגש אליו . "היא למדה ממך יפה " אמר באכזבה ואז במהירות הכעס חזר לקולו . "אני לא אתן לזה לקרות אתה מבין ?" קרא כריס בכעס ואז הפנה אלינו את גבו . "אני נראה נוראי, מגעיל ואפל בגלל אבא שלי " מילמל כריס וקולו נשמע שכריס הולך לפרוץ בבכי . "נהפכתי להיות כמונו, ומאז אף אחד לא מתקרב אליי " עכשיו נשמעו קולות הבכי של כריס . כריס בוכה ? זה חדש . הוא תמיד נראה החזק, המרוצה מעצמו, השחצן אפילו, אבל לא זה שיש לו דמעות בעיניים וכאב עמוק בלב, והוא לא מרוצה ממה שהוא . ריחמתי עליו פתאום, נזכרתי כשהייתי בארמון והוא ישב בצד על הספה, עצוב ומאוכזב לגמריי, ואני ברחתי, ועזבתי אותו ככה . "כריס … אני מצטערת " מילמלתי, הרגשתי שאני חייבת לו את הסליחה הזאת . כריס הינהן באיטיות ואז הסתובב אלינו "את לא צריכה להצטער סברינה . אני אשם בכל" אמר וניגב את דמעותיו . פתאום הוא קפץ קפיצה חזק לאוויר שהרעידה את האדמה ואז נראה שהוא מתעופף באוויר ונעלם .
"בואי "מילמל אד " נלך, ההורים שלך בוודאי מודאגים " .