שומר הראש שלי – פרק 25

הרגשתי שאני מתגעגעת אל אד .
אבל מאוד .
התיישבתי על סלע קר, למרות שידעתי שאסור לי . הבטתי לשמיים, האפורים והקודרים, ידעתי שהולך לרדת גשם .
אד, איפה אתה ?
——–
' לעזאזל עם האזיקים ' חשב לעצמו וניסה להשתחרר מהם . הוא ידע שסברינה זקוקה לו, והוא ישב כאן כמו אידיוט מוחלט . היא זקוקה לו, הוא הרגיש זאת בתוך תוכו, אבל הוא לא ידע עד כמה .
הדלת נפתחה בפראות וכריס עמד בה . "מה אתה רוצה עכשיו ?" שאל אותו אד וכריס רק הביט בו בכעס . "אתה .." הוא התנשם והתנשף . "היא סירבה" אמר כריס והפנה את מבטו הצידה ומיד החזיר אותו אל אד . "הכל בגללך . אתה לקחת אותה ממני, ואתה עוד תשלם " מילמל כריס ואד שתק . אד השתחרר מהאזיקים שלו וניגש אל כריס ודחף אותו לקיר "אני אשם, הא ?" קרא בכעס, עזב את כריס ויצא מהחדר .
"חכה .. חכה .. " מילמל כריס והחל בריצה אחריי אד .
——-
הלכתי שלאן שרגליי מובילות אותי, מתנדנדת על רגליי, ללא שיווי משקל . הרגשתי חלשה, ללא כוחות . הבטן שלי זעקה שהיא רוצה שיאכילו אותה, הגרון שלי היה יבש לחלוטין, ואני לא הייתי במצב הכי הכי .
פתאום רוח מהירה חלפה על פניי ולא חזרה . דמיינתי את שערו החום של אד פתאום, אבל ידעתי שזה לא יקרה, איך אד ישתחרר לבד ? . המשכתי ללכת וללכת, הרוח התחזקה והתחזקה, וגשם החל לרדת . נעשה לי קר, הייתי עם גופיה ומכנס קצר . התחלתי לבכות, ליתר דיוק לייבב כי לא ממש היה לי קול, כי שוב – הייתי צמאה . "סברינה !" פתאום נשמע קול שקורא לי . הבטתי סביבי, לא היה אף אחד, בטח דמיינתי . פתאום הייתי הרגשה שמישהו מחבק אותי, ואז הבנתי – זה לא הרגשה או שדמיינתי את זה, זה אמיתי . "אד ?" מילמלתי ושערו החום והנעים של אד הופיע פתאום . קפצתי עליו בחיבוקים והוא נשק לי בלחי . "התגעגעתי אלייך " הוא לחש לאוזניי . "גם אני אלייך " אמרתי והמשכתי לחבק אותו . שכחתי לגמריי מהכעס שלי אליו, והרגשתי שהוא שייך כבר לעבר . הוא העביר את ידו על חזהי "את כעסת עליי " מילמל ואני ידעתי שאני חייבת להודות באמת "כן, זה נכון " . "למה ?" שאל אותי ואני הרכנתי את ראשי ואז שאלתי אותו את השאלה שהכי רציתי לדעת . "אד, אתה נסיך ?" .