שומר הראש שלי – פרק 19

הרגשתי שאני הנסיכה ואד הוא הנסיך שבא להציל אותי מהדרקון האכזרי . נזכרתי באותה הצגה בכיתה ב', ששיחקתי כהנסיכה, עמדתי בראש המגדל ושרתי שיר שהמצאתי לבד, ואז מישהו שמאוד חיבבתי באותו זמן בא ושר את הקטע שלו, ואז הגיע הדרקון האכזרי עם האש והתחיל לעשות כאילו אש, ואז הנסיך הצליח לעבור את האש ולשחרר אותי . הו כמה שזה יהיה נהדר אם אד יבוא ויציל אותי ובינתיים אני אשאר עם הדרקון האכזר .
פתאום נזכרתי שעדיין לא החלפתי בגדים ובמהירות שמתי עליי משהו מי משכריס הביא ובדיוק מיד אחריי זה כריס נכנס והתיישב על אחד מהכסאות המתנדנדים וחייך מרוצה . "יפה, יפה " מילמל והתקרב אליי כאילו הוא בא לנשק אותי .
"תרגעי " שמעתי את קולו של אד . "תעשי כל מה שאת רוצה עכשיו, אני איתך " .
(סתם אם באלכם לאווירה אז תשמעו ת'שיר הזה : http://www.youtube.com/watch?v=Lg31XQR22zg)
הרגשתי איך אני מפוחדת מפנים, את פעימות ליבי, אבל ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא . בעטתי בכריס והוא עף אחורה . איך זה קרה ?! . "אמרתי לך שאני כאן, עכשיו תתחילי לרוץ לעבר היציאה " אמר לי אד . פתחתי את דלת הכניסה והתחלתי לרוץ במדרגות, המדרגות היו ארוכות, בדיוק כמו במגדל . שם איפושהוא למטה ראיתי אור שמש . זהו זה, ידעתי שאני קרובה ליציאה . המשכתי לרוץ ולרוץ, כולי תקווה, רצה ומתנשפת ומתנשמת, ושוב רצה ושוב מתנשפת ומתנשמת וכן הלאה . כשהגעתי למדרגות האחרות שלי הייתי מאושרת, אני חופשייה ! סופסוף ! הזמן שבו הייתי כאן נראה כמו נצח ! . יצאתי החוצה, אור השמש סינוור אותי, אבל במהירות התרגלתי אליו, מסביבי היו שדות פרחים, אבל ידעתי שזה לא המקום ולא הזמן ולכן המשכתי לרוץ כשפתאום מרחוק אני רואה דמות מוכרת .
רצתי לעבר הדמות, רצתי ורצתי .
עד שלפתע נעצרתי והבנתי – יכול להיות שזה כריס . אבל המשכתי, לא יודעת למה ואז הבנתי מיהי הדמות הזאת – אד . הייתי מאושרת לראות אותו ולכן קפצתי עליו בחיבוקים .
אבל פתאום לא הרגשתי שאני מחבקת אוויר, פתאום אד היה … ממשי, אמיתי, חי ונושם .
– – – – – – – – – – — –
"אד … אבל איך אתה … " אמרתי כשהשתחררתי והבטתי בו . הוא חייך אליי ואז אמר "את בעולם שלי, כאן אני ממשי ואת לא " אמר ואז הבטתי על עצמי, הייתי רוח שכזאת, כמו שאד היה . "אני לא בכדור הארץ ?!" שאלתי המומה, אבל יותר מזה הייתי המומה וגם די שמחה . אני בעולם של אד ! מה יכול להיות טוב יותר מזה ?! . "אד אני רק רוצה שתדע … " מילמלתי ואז אד תפס בידי (טוב לא באמת, בידי הדמיונית) והתחלנו לרוץ . "לאן אנחנו רצים ?!" צעקתי ואז אד אמר "רחוק מכאן, אני מבטיח לך " .
– – – – – – – – – – – –
פקחתי את עיניי והבנתי שאני בחדר שלי .
הסתכלתי על עצמי לבדוק אם אני עדיין רוח, כי אם אמא תראה אותי כרוח היא תתחרפן . אבל לא היית רוח, הייתי ממשית ואמיתי לגמריי . אד ישב על ידי מחייך לעצמו כתמיד . "אבל … אבל … זה היה חלום ?" שאלתי ואד רק הינהן . "לא נכון " קפצתי מהמיטה שלי והתיישבתי על אד הדמיוני . הוא מיד התעופף בחיוך ואמר "אמממ … יכול להיות שלא ויכול להיות שכן, ועכשיו תמהרי – את תאחרי לבית הספר " .