שום מקום- פרק 2 (16+)

מהמבחן הלכתי ישירות לעבודה, כל הדרך רעדתי מרוב כעס, או עצבים או מה שזה לא יהיה. לא הייתי מסוגלת לחשוב בהיגיון. כל הזעם שהצטבר אצלי במשך השנים… מי הוא חושב שהוא בכלל, מגיע ככה בחטף, בעשרים בנובמבר לכיתה וחושב שהכל בסדר. הוא כזה דפוק.
המחשבות נקטעו על ידי מקום העבודה שלי, נכנסתי בדלת האחורית המיועדת לעובדים של בית הקפה וקשרתי סביב מותניי סינר שחור, השלתי את המעיל והנחתי למיזוג לחמם אותי במקומו. בית הקפה היה ריק. השולחנות בחוץ היו ריקים מאדם וההמון חלף על פניו ולא נכנס לתוכו. יותר טוב. פחות עבודה אך עדיין כסף.
בכל משמרת מועסקים שני עובדים ונראה שאיתן עוד לא הגיע. אדי מהמשמרת הקודמת עוד היה בקפה, הוא היה נראה עצבני, כמוני. אדי ששיערו שטני כשלי וגובהו כפול, שחום ושרירי היה החבר הכי טוב שלי. הוא הביט בי במבט שאישר את שחשבתי, הוא די כועס, אך לא פעם אדי ביקש ממני לא להתקרב אליו כשהוא עצבני, הוא לא טוב עם אנשים כשהוא עצבני. אף פעם לא וויתרתי לו ונראה שהיום הולכת להיות הפעם הראשונה.
המשכנו להביט אחד בשני עד שאיתן הגיח לקפה ושיחרר את אדי, והוא פשוט יצא. לא החליף מילה, לא שאל, לא התעניין. כלום.
״ואו אתם כועסים…״ איתן גיחך והבטתי בו במבט כזה שיפחיד אותו ואולי סוף סוף ישתוק. אף פעם לא אהבתי אותו ולא נראה לי שאוהב. הקפה הריק איפשר לי לחשוב שוב על מאורעות היום. השעה הייתה עשר וחצי מה שאומר שיש לי עוד שתיים עשרה שעות להעביר כאן.
״את או אני?״ איתן שאלת מי ישרת את הזוג שנכנס לקפה ממש עכשיו, נאנחתי וסימנתי לו עם הראש שייגש אליהם. הוא ניגש בחיוך שמצווה עלינו לחייך כאן והגיש להם את התפריטים.
אני לא מבינה למה הוא חזר, מה כל כך חסר לו בעיר ההיא שהוא עבר לגור בה שהוא חזר לפה? מרוב כעס והדחקה שכחתי מה היא העיר וברצינות שזו הדאגה האחרונה שלי.
״מה אתה עושה פה בכל מקרה?״ שאלתי את איתן, פתאום הבנתי שהוא לא אמור להיות כאן בכלל, השעה עשר וחצי המשמרות מתחלפות רק בארבע.
״עובד.״ הוא צחק וגילגלתי את עיניי בחוסר חשק מוחלט להקשיב לתינוק בן שלוש בגוף יש אדם בן שמונה עשרה.
״למה החלפת את אדי?״ שאלתי אותו והוא לא ענה. ״איתן…״ הזהרתי,
״זה הוא ביקש מה את רוצה?״ הוא ענה בתוקפניות, ״אני לא שואל שאלות, אני פשוט צריך כסף.״ הוא מיהר להסביר והתחלתי לחשוש למה אדי היה כל כך עצבני, עם מי הוא הסתבך הפעם.
התקשרתי לאנני, לשאול אם היא פנויה כדי שתחליף איתי משמרת בקפה. היא ענתה שכן וחיכיתי לה שתגיע. הלכה משכורת יומית כפולה מעבודה של שתיים עשרה שעות לפח. משהיא הגיעה נשקתי לה, הסברתי שאני חייבת לבדוק כמה דברים ובגלל זה אני צריכה שהיא תחליף אותי. היא חייכה בהבנה, בחיי שהילדה הזאת היא האהובה עליי וביקשה ממני לשמור על עצמי.
כשנכנסתי לרכב התקשרתי לאדי, הוא לא ענה בראשונה, גם לא בשנייה וגם השלישית הרביעית הגיעו למזכירה הסלולרית.
״מה?!״ אדי ענה לטלפון בעצבים, ידעתי שקורה משהו.
״איפה אתה?״ שאלתי והאצתי את מהירות המכונית, בכדי להגיע לבית של אדי היה צריך לפנות שמאלה בכיכר, פיספסתי את הפנייה המזדיינת. הסתובבתי במקום אסור ומיהרתי להגיע לבית של אדי.
״עכשיו יוצא מהבית. מה יש?״ קולו לא הונמך ויכולתי לשמוע אותו מתרתח מעבר לקו. ידעתי שאדי היה מעורב בכמה אירועים מפוקפקים ואהבה שלו אליי דרשה ממנו לשמור אותי מחוץ לעסק הזה, אולם הדאגה שלי אליו לא איפשרה לי לעשות את זה.
״שלא תעז, אני בכניסה לרחוב.״ ניתקתי את הטלפון בלי להותיר לו להגיב. הלב שלי פעם בקצב מטורף, השתגעתי מדאגה. פחדתי פחד מוות מכל מה שעומד לקרות ובכל זאת לא יכולתי לעמוד מנגד.
ימים של מבחן בפיזיקה הם תמיד רעים.
״לאן אתה חושב שאתה הולך?!״ צעקתי לעברו וטרקתי את הדלת של הרכב, אדי היה אדום מעצבים והוורידים הבולטים שלו נראו בכל חלקי גופו שלא כוסו בבגדים.
״ליה מה את רוצה?״ הוא שאל בשקט, זה לא סימן טוב וידעתי את זה. אדי ישב על מדרגות מרפסת ביתו ברגליים פסוקות וידיים שנשענו עליהן. התקרבתי אליו וליטפתי את ראשו. הוא נרתע התחילה מהמגע שלי ואז התקרב בעצמו.
״דבר איתי…״ כמעט התחננתי, התיישבתי לידו למרגלות המרפסת והוא נאנח. ״מה יש?״
״בואי נעלה אני אסביר לך הכל…״ הוא קם מהמרפסת והלכתי בעקבותיו לחדר שלו. אדי בן יחיד לאם חד הורית, לא ראיתי את אריאנה, אמא של אדי בשטח והנחתי שהיא שוב בנסיעת עסקים מחוץ לעיר.
״אליוט חזר לעיר…״ אליוט הוא אותו אחד מעברו המפוקפק של אדי, אדי היה גובה כספים בשבילו בשביל אנשים שאיחרו לשלם, משלא שילמו לאחר זמן רב הוא נאלץ להיפטר מהם.
״השעה אחת עשרה בבוקר, אין מצב שהוא ייפגש איתך עכשיו.״ ביטלתי את מחשבותיו להיפגש איתו במידה והיו כאלה, ״אתה לא הולך.״ אדי היה קרוב לדלת והתקדמתי אליו כדי שלא ייצא.
״ליה אני חייב.״ הוא התנתק ממני, דחפתי אותו לאחור ויצאתי מהחדר. ירדתי למטה ומיהרתי לנעול את דלת הכניסה. ״ליה…״ אדי אמר את שמי באיטיות מזהירה, תחבתי את המפתח לחזייה שלי וחייכתי לחיוך מנצח.
״אתה לא יכול להיהרג לי, אתה לא מבין?״ החיוך ירד מפניי לאיטו והתקרבתי לאדי בצעדים קטנים. ״אני מתחננת, איבדתי יותר מידי.״ אחזתי בפניו ואדי הביט בי בעיניו הכחולות, דמעה זלגה מעיניי והוא מיהר למחות אותה.
ידעתי שמה שעומד לקרות עכשיו הוא אסור, לגמרי אסור. אבל הסיכוי שאדי לא ילך אליו קלוש כמו הסיכוי שאני מוותרת.
התקרבתי אליו בזהירות יתרה, עולה על קצות האצבעות כדי להגיע לגובה שלו וגם זה לא הספיק.
הוא התקרב אליי גם הוא מהיר יותר, מבין יותר. שפתיו נחתו על שפתיי וטרפו אותן כאילו הייתי חתיכת בשר. אדי אחז בישבני והרים אותי אל גב הספה. יורד לצווארי ומנשק אותו נשיקות קטנות. נטרפתי מהן ונכנסתי גם אני לסוג של אקסטזה. משכתי בשיערות ראשו בעדינות והרמתי את שפתיו מצווארי היישר לשפתיי, ידי טיילו על חזהו מחפשרות את הרוכסן הארור שיפתח את הג׳קט שלבש. אדי פשט אותו בעצמו כמו את החולצה. אדי היה אליל, יצירה פשוט גאונית של אלוהים שאם הייתי סבורה שיש כזה, הייתי מתפללת למי שצריך שיביא עוד כמותו לעולם.
״החלון…״ מילמלתי ואדי הביט בו, ואז בי, חייך חיוך ממזרי והרים אותי לחדר שלו.
המיטה שלו לבשה בגבי והשלתי מעצמי את החולצה במהירות. רציתי להרגיש אותו. הנעליים והגרביים כבר מזמן לא היו על רגליי ואדי הוריד ממני את הג'ינס באיטיות מייסרת.
״התגעגעתי אלייך…" הוא מלמל ועלה בחזרה לצווארי, הייתי לבושה בתחתונים וחזייה בלבד ואדי לא נראה נמהר להסיר אותם ממני. הורדתי ממנו את המנכס שהיה לבוש בו כך שרק בוקסר היה על גופו ובחיי שיכלתי לגמור רק מלהביט בו. אך לא הסתפקתי. משכתי אותו אליי ואצבעותיו טיילו בין הירך הפנימית שלי לאיברי שהיה מגורה לחלוטין. הוא דחף אצבע אחת לתוכי וגרם לא להתכווץ תחת מגעו, הוא הוסיף עוד אחת והן נכנסו ויצאו ממני בקצב אחיד.
״מהר יותר,״ ניסיתי לנשום לרגע ואדי הגביר את הקצב,
״אמרתי שתגמרי!״ הוא ציווה עליי והרגשתי את האורגמה המיוחלת מגיעה אליי, אדי הוציא את אצבעותיו ממני רגע לפי גן העדן והבטתי בו במבט מבולבל, ״אני מצטער, החזייה השחורה הזאת לא מתאימה לעור הלבן שלך…״ הוא שלח את ידיו לגב המקומר שלי והוריד ממני את החזייה המעצבנת. הוא הביט בתאווה על חזי החשוף ונישק אותו, עבר על כל שד בדייקנות והשאיר סימן על אחד מהם. אצבעותיו מצאו את כניסתי בשנית,
״פאק,״ גנחתי לאזניו, ידעתי שהוא מתחרמן מזה, ״אדי…״ נשכתי את אצבעותיי וההתכווצויות חזרו, גמרתי סביב אצבעותיו של אדי והוא הרים את ראשו לנשק אותי, טרפתי את פיו וסובבתי אותנו כך שהוא מתחתיי הפעם, השלתי ממנו את התחתונים המעיקים ומיקמתי אותו בין רגליי,
״אלוהים ליה,״ הוא גנח כשהתיישבתי עליו וזזתיי מעליו בקצב לא אחיד בידיעה שזה מה שעושה לו את זה. הסקס עם אדי היה פשוט חסר לי, התגעגעתי לכולו, לכל חלק בו. נשכבתי לידו כשגמר והוא קירב אותי אליו בחיבוק.
הרשתי לעצמי להירדם בזרועותיו, שכן זו לא הפעם הראשונה שאנחנו שוכבים או ישנים ביחד.
״לא ידעתי כמה התגעגעתי אלייך עד עכשיו…״ אמרתי מתנשפת, הוא חייך חיוך מסכים ועצם את עיניו. חיקיתי את דבריו וחשבתי על טיב הקשר שלנו, הפעם האחרונה ששכבנו הייתה לפני שלושה חודשים או יותר. לא דמיינתי שאמשיך לרצות אותו כל כך.
–
״אדי?״ קראתי ברחבי הבית כשהתעוררתי, התלבשתי במהירות וג׳קט לקחתי מהארון של אדי.
ירדתי למטה לחפש אחד אדי, הדלת הייתה פתוחה והמפתח שקודם היה בחזייה שלי היה במקום ממנו הוא נלקח.
בן זונה! בן זונה! בן זונה!