שום מקום- פרק 1.

דבר ראשון אני אגיד שאני כותבת חדשה באתר, תשתדלו להיות עדינים~

כיביתי את צרצור השעון המעורר המעצבן ונשארתי לשכב במיטה. אולי רק היום אמא לא תגיח לחדרי בעצבנות ותעיר אותי תוך כדי מילמול על כך שאני ילדה בוגרת מספיק לקום לבד ולא להסתמך על אמא שלי שתעיר אותי.
ובכן, לא היום.
לא עבר מספיק זמן והיא נכנסה לחדרי ברעש עצום, לא מתחשבת בילדה שהתעוררה לפני כמה דקות, היא עוד בערפל בין החלום למציאות ומדמיינת את אבא שלה רוקד איתה סלואו בבת מצווה.
״יש לך היום מבחן בפיזיקה!״ היא נלחצה לראות אותי עוד במיטה. לעזאזל, מבחן בפיזיקה. זה היום. היום העשרים בנובמבר. היום יש מבחן בפיזיקה. זה היום.
״אני קמה, אני קמה.״ שיקרתי והסתובבתי לצד הקיר. בינתיים בראשי את המשפט שיאלץ אותה לוותר לי ולהשאיר אותי בבית אפילו שיש מבחן בפיזיקה היום. לא היה לי די זמן לחשוב וכבר השמיכה שכיסתה אותי הועפה ממני בברוטליות תוך צעקות שהיא לא מוכנה שאדרדר בלימודים, לא במשמרת שלה.
בלית ברירה גררתי את עצמי לחדר האמבטיה והבטתי במראה. שיערי השטני כבר לא היה מסודר כאתמול ולמען האמת נראיתי נוראית, נראיתי כמו המוות בכבודו ובעצמו, שמניסיוני האישי, הוא מכוער. ציחצחתי את שיניי בחוסר חשק ולאחר מכן שטפתי את הפנים, סירקתי את שיערי ועברתי עליו בעזרת המחליק שלי, לא התאמצתי אפילו, ידעתי שבתיכון, בכיתות הגבוהות עושים מבחן ואחר כך כולם מבריזים, כך שאפילו המורים לא מתאמצים להגיע. את שיערי הארוך והלא ומסודר אספתי לקוקו מרושל שנקשר בגומייה שחורה ועל גופי הכחוש הלבשתי ג׳ינס שחורים ומעיל, כי קר בנובמבר. במיוחד בעשרים בנובמבר. שזה היום של המבחן בפיזיקה. בחרתי גרביים לבנות מהמגירה הגדולה ועליהן הלבשתי מגפיים כהים שיעשו מאמץ לחמם לי את כפות הרגליים.
כשהייתי מוכנה יצאתי מהחדר למטבח, לא לפני שהבטתי באחי הקטן שישן בנחת על המיטה הקטנה שלו, כמו בכל יום נשקתי לראשו, כיסיתי אותו טוב יותר והלכתי לשתות את הקפה האהוב בידיעה שהכל בבית כרגיל.
אספתי את התיק שלי, הנייד, המטען לנייד מכיוון שמרוב עייפות שכחתי להטעין אותו ואת המפתחות לרכב, פרידה מאמא ואני מוכנה ללכת לבית הספר הארור למבחן הארור בפיזיקה הארורה. תריסר שנים פחות שנה אחת בבית הספר מאסו עליי, אני משתדלת לעשות כמיטב יכולתי, לשלב בין עבודה, ללימודים, למשפחה ועוד איכשהו הישאר שפויה בתוך כל הסיפור.
״היי ליה!״ אימי רדפה אחריי לרכב, פתחתי את החלון של האוטו השחור והמבריק שלי שנקנה בדם יזע ודמעות, ובעיקר בשלושים אלף שקל, ״שכחת את הארנק שלך,״ היא התנשפה. חייכתי אלייה כתודה והיא איחלה לי בהצלחה במבחן הארור.
מה חשבתי לעצמי שלא למדתי לכל הרוחות? אמנם אני נחשבת תלמידה מבריקה אך אין די בזה כדי לעבור מבחן בפיזיקה. צריך ללמוד. ״עבודה קשה מביאה תוצאות.״ המורה שלנו למתמטיקה, שהיא גם המורה לפיזיקה נהגה להגיד לנו זאת לפני כל מבחן במבטא רוסי ומעצבן. לא ניתן היה להבין דבר ממה שהיא אומרת. שום דבר. כלום. הגברתי את הרדיו ונתתי לו לקלוט פקודות שנחרטו על הדיסק שבתוכו.
"She don't love you she just…" את השיר האהוב קטעה צפירה מהרכב מאחוריי, נבהלתי עד עמקי נשמתי וחששתי שהלב שלי ייפול לג׳ינס השחורים שלבשתי בבוקר. הבטתי ברמזור שהורה ירוק והמשכתי לנסוע.
עם הגעתי לבית הספר נשמע הצלצול שהכריז על תחילתה של שעת הלימודים הראשונה.
״בהצלחה…״ נאנחתי והתיישבתי במקומי הקבוע, שורה אחרונה- צמוד לקיר. על הכיסא שלידי הנחתי את התיק האדום שלי ונמתחתי לאחור. כולם בכיתה היו בלחץ ועברו על החומר, שלא כמוהם ישבתי במקומי ונאנחתי על כך שאין לי מושג קלוש מה אכתוב במבחן. אולי אגיש לה אותו ריק, אומר שלא למדתי והיא תעריך את הכנות ותיתן לי להיבחן במועד ב׳? כן בטח.
אחרי מחשבות רבות ואיחור של חצי שעה של המורה, תוך תהיות שהפכו לתקוות שאולי היא נדרסה- ומתה, או שלא מתה רק פצועה קל ולא מסוגלת לבחון אותנו, המורה נכנסה בלחץ אטומי לכיתה ויחד עם כניסתה נרמסו התקוות שלי להבריז מהמבחן.
הטפסים חולקו יחד עם מחברת התשובות והמוח שלי דמם כך שאפילו לא קראתי את טופס הבחינה. אולם לבסוף התייאשתי והתחלתי לפתור את מה שאני יודעת, שלמרבה הפתעתי היה רוב המבחן.
סתם נכנסת ללחץ, הרגעתי את עצמי, תנשמי עמוק. סיימת. לאחר שעה וארבעים מתחילת המבחן סיימתי אותו והוא ללא ספק הצליח להעלות את האגו שלי שלב אחד למעלה. הבטתיי בכיתה לפני שהגשתי את הטופס, חלקם תפסו את הראש ביאוש וחלקם כתבו במרץ, אחרים חישבו במחשבון והיו גם כאלה שנואשו מהניסיון לצלוח את הבחינה ורק נשענו לאחור מרוב תסכול.
״מתנצל על האחור, אני חדש פה…״ מישהו נכנס בדלת הכניסה לכיתה והעיניים כולן היו מופנות אליו. איבדתי את האוויר והתחלתי להשתעל. המורה הכניסה אותו לכיתה והושיבה אותו, איך לא, במקומו של התיק האדום שלי.
ליה…״ הוא הביט בי,
״תפוס ממני מרחק, אני מתכוונת לזה.״ הרחקתי משנינו את השולחן וניגשתי להגיש את הבחינה הארורה הזאת בפיזיקה הארורה הזאת.