שום דבר לא משתווה אליך…

כבר עברו 7 שעות וחמישה עשר ימים מאז שלקחת את אהבתך ממני.
אתה יוצא כל לילה, כל הלילה לבלות, וישן בכל שעות היום בשביל לצבור קצת כוח לעוד ריקוד.
מאז שנפרדנו אתה סוף כל סוף יכול לעשות כל מה שברצונך, יכול לבחור מה שבא לך ולא לחשוב עליי,
לא למנוע מעצמך דברים בגללי.
אתה יכול לאכול את הארוחה שלך במסעדה הזאת בסוף הרחוב, שמשמיעה שירים שאני לא סובלת, שיש לה ריח של דברים מטוגנים…
אבל שום דבר מהלוז החדש שלך,
שום דבר שתעשה לא יוכל להשכיח אותך מהעיניים החומות שלי,
כי כל הדברים שבעולם לא משתווים אליי,
לא משתווים למה שגרמתי לך להרגיש,
לרמת הריגוש שסיפקתי לך, הרגשת למעלה באוויר.

שמעתי על יאנה, מאיה ונטלי…ועל שאר הבחורות שניצלת על מנת להוריד את הריח שלי ממך, את ריח האלכוהול מריחים קילומטרים ממך.
אני יודעת שאתה מרגיש לבד בלעדיי, למרות שאתה כל כך משתדל שלא אחשוב ככה…כמו ציפור שיר שלא מסוגלת להוציא צליל.
אף דבר לא יגרום למחשבה הזאת עליי לזרום הרחק ממך,
אף דבר לא ימנע מן הדמעות הבודדות לזרום במורד פניך.
וניסית,
כל כך ניסית.
אבל כל בחורה שאתה כורך סביבה את ידיך, רק מזכירות לך את אותה הצורה בה היית אוחז בי,
וזה חילול קודש.

ואתה בטח תוהה מה עובר לי עכשיו בראש, מה אני מרגישה?
ובכן מותק,
הלכתי לפגוש פסיכולוג,
ונחש מה הוא אמר לי?
הוא אמר לי שאני חייבת לכייף,
אבל הוא טיפש.
כי שום דבר לא משתווה אליך.