שום דבר לא ישנה את זה פרק 70 :

נקודת מבט של לינוי:
עבר כמעט חודש מהיום שאני וניב נפרדנו רשמית,מאותו היום לא נפגשנו והוא לא בא לבקר אני אפילו לא פעם אחת.
הימים הראשונים היו סבל נוראי,לא הצלחתי להפסיק לבכות,הרגשתי כאילו בא לי למות עוד פעם,ואני הכי לא ילדה שכשרע לה מתאבדת.
כל מי שניסה לתקשר איתי,נכשל.
לא יכולתי,או רציתי לדבר עם אנשים אחרים,רציתי רק את ניב-שהוא יחזור וייתן לי את ההזדמנות להתחרט ולחזור אליו
נכנסתי לדיכאון עמוק והיו צריכים להביא לי פסיכולוגית.
לאט לאט חזרתי לעצמי והתחלתי להבין את המציאות.
היום אני משתחררת מהמקום המגעיל והדוחה הזה,אבל מקום שעזר לי להשתקם ולהבין שהחיים ממשיכים
את ניב אני בחיים לא אשכח,אבל ויתרנו וכנראה שלמרות כל האהבה שהייתה ביננו אנחנו היינו צריכים להיפרד
״את מאורגנת?״דור שאל אותי כשראה שאני יושבת על קצה המיטה ובוהה בקיר
״כן״אמרתי והשפלתי את ראשי,היה לי קשה לעזוב את המקום הזה,כי בדיוק כאן הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ומוכן לוותר על הכל למעני והיחיד שיודע על זה הוא דור
״הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך״הוא אמר וליטף לי את הלחי לי
דמעה קטנה זלגה מעיניי הקטנות כשנזכרתי על מה וויתרתי,ועל מי וויתרתי
אבל הייתי חייבת לעשות את זה,יש לו חברה ואני לא כזאת שתיקח חברים של בנות אחרות
״בואי״הוא מילמל,אחז באחד מידיי ומשך אותי בעדינות מהמיטה.
בידו השנייה היה התיק שלי והטופס שיחרור שלי מהבית חולים.
הגענו לבית אחרי נסיעה מפרכת ומעייפת.
עליתי לחדרי ונשכבתי על המיטה
בחנתי את החדר וראיתי שהוא מסודר,את כל התמונות שלי ושל ניב דור החביא כדי שאני לא אראה ואזכר בו,אבל מזכרת אחת נשארה לי ממנו והיא המכתב שהוא כתב לי ומצאתי אותו ביום שחזרתי
לקחתי את המכתב מהתיק הקטן שלי שבו החבאתי אותו והחזקתי אותו חזק בידיי.
פתחתי את המכתב בעדינות וקראתי אותו שוב ושוב,מנסה עדיין לעקל שאני והוא זה נגמר לתמיד ושעכשיו הוא המשיך עם חברה אחרת.
מחקתי את הדמעות מעיניי והחזרתי את המכתב לתיק שבו הוא היה לפני כן,את המכתב הזה אני מתכוונת לשמור לא משנה מה יקרה!
דפיקה קלה בדלת העירה אותי ממחשבותי.
״היי״נועם אמרה בקול שקט כשהיא מציצה מבעד לדלת
״היי״החזרתי ביובש,בלי חיוך בלי קריצה,בלי צחוק מדבק,בחי כלום…
התיישבתי על המיטה שלי ונשענתי על הכרית שלי,נועם נכנסה לחדר והתיישבה על המיטה לידי
״איך את?״היא שאלה
״בסדר״מילמלתי וניגבתי עוד כמה דמעות שנזלו לי,עלאק בסדר.
״תקשיבי,אני הולכת לראות שמלה לחתונה ואני רוצה שתבואי איתי לבחור״ היא אמרה
״לא נראה לי,אבל תודה בכל זאת,אמרתי בנימוס-בכל זאת אף אחד לא אשם בבעיות ובצרות שלי אז אני לא יכולה להוציא את זה על אנשים שלא אשמים
״נוו תחשבי אני את וענבל ביחד שוב כמו בימים הטובים״היא אמרה בחיוך כדי שאני אנסה להשתכנע
״לא עזבי,באמת כדאי שתלכי עם ענבל לבד אני סתם יהרוס לכן״אמרתי והתרוממתי למצב ישיבה,בתאכלס בתכניות שלי לא היה ללכת ולעשות שופינג לחתונה,אלה לשבת מתחת לשמיכה,להתכרבל בה ולבכות את החיים שלי בלי שאף אחד שומע
״בלעדייך זה לא אותו דבר,נו כבר קומי״היא אמרה וניסתה למשוך אותי מהיד כדי שאני אקום
״בסדר בסדר״מילמלתי כשהתייאשתי ממנה.
״יש!״היא אמרה בחיוך
״עכשיו,למקלחת!״היא צעקה והכניסה אותי למקלחת
נכנסתי לחדר אמבטיה ופשטתי את השימלה הקצרה שלבשתי וגם את ההלבשה התחתונה שלי
מילאתי לי אמבטיה עם מים פושרים שקצת חמים,בדיוק כמו שאני אוהבת,ונכנסתי לבפנים.
נחתי קצת מכל היום המגעיל הזה
התעוררתי מאיזשהו חלום מוזר שחלמתי ולקח לי כמה שניות כדי להבין שאני במקלחת,כנראה שנרדמתי בלי לשים לב.
נעמדתי ושיחררתי את הפקק,המים נשאבו אל תוך פתח הניקוז,ואני סחטתי את שיערי,מוציאה מגבת מהארונית וכרוכת אותה סביב גופי.
ניגבתי את גופי משאריות המים שנשארו והתלבשתי,שמתי חולצת שלושת רבעי, שורט גינס קרעים ומגפי אולסטר לבנות
התאפרתי כדי להסתיר את הימים הנוראיים שאני עוברת,שמתי בושם ויצאתי מחדרי עם הטלפון בידי
״את מוכנה?״נועם שאלה בחיוך
״כן״עניתי בקצרה עם חיוך קטן ויצאתי לבחוץ כשהיא בעקבותיי
הגענו לחנות של דני מזרחי-מעצב שמלות ידוע אחרי נסיעה שקטה שבה אף אחת מבין שלושתינו לא דיבר.
נכנסנו לחנות והסתובבנו בין שורות של שמלות קצרות וארוכות,חושפניות וכאלה שפחות…
״וואי תראי איזה שמלה מהממת״ענבל אמרה והראתה לי שמלה ארוכה עם שרוולים ארוכים מבד עדין ושקוף שיש לו מחשוף עמוק וגב פתוח בצבע אדום
הנהנתי לחיוב עם חיוך,היא ונועם כל כך מכירות את הטעם שלי
״ קחי,תמדדי את זאת ״ אמרתי ונתתי לענבל שמלה ארוכה סטרפלס,בצבע שחור עם אבנים כסופים בחזה
נועם לקחה שמלה לבנה וארוכה,אבני יהלום קישטו את אזור החזה שלה ולמטה היה לשמלה שובל קטן ועדין.
שילמנו על השמלות שניקח אותם ביום החתונה והמשכנו לטייל עוד קצת ולהשלים פערים.