שום דבר לא ישנה את זה פרק 66:
נקודת מבט של לינוי:
הסתכלתי עליו והוא עליי,לא הזזתי את עיניי ממנו לרגע
לא האמנתי שאני רואה אותו..הרגשתי כאילו אני בחלום או באיזה סרט
הוא החל להתקרב אליי וכל צעד שלו גרם ללב שלי לדפוק יותר בחוזקה
העיניים כבר התמלאו בדמעות..מהתרגשות,מפחד,מכאב מאכזבה..
הוא עמד מולי ומילמל שתי מילים״את כאן״
חסמתי אותו בעזרת שתי ידיי ולא הורדתי את עיניי לרגע מעיניו..הוא הסתכל עליי כלא מבין,עצוב מהמהלך הזה..אבח הייתי חייבת לעצור אותו
הבנתי..הבנתי שהוא המשיך הלאה,כנראה עם אבישג הזאת,זה נראה רציני בינהם אם הוא כבר קורא לה בשמות חיבה
קינאתיי אני לא יכולה להגיד שלא,אבל אני יודעת שזה הכל באשמתי-אני עזבתי אותו ונטשתי אותו,אני וויתרתי עליו ועל האהבה שלנו ולא ההפך.
״אני מצטערת אני צריכה ללכת״התירוץ הכי מעפן בעולם אבל הייתי חייבת להגיד משהו
יצאתי מהשדה ותפסתי מונית
לכיוון ביתי,ידעתי שאני משאירה שם את אדיר לבד,ואת ניב בלי תשובות אבל זה לא עיניין אותי..הייתי חייבת את השקט שלי
את השקט כדי לדעת אם להמשיך עם אדיר או פשוט לוותר על כל החיים האלה
ידעתי שאני חושבת קיצוני מידי..אני ילדה שפויה,אף פעם לא חשבתי על לעשות צעדים כאלה כמו שלא חשבתי שאני אזכרה להתאהב ככה בבנאדם.
ניגבתי את דמעותיי והסתכלתי מבעד לחלון..לוותר או להמשיך?!להמשיך או לוותר?!
להיות עם אדיר ולגרום לו להאמין שאני אוהבת אותו או לוותר עליו ועל כל חיי
להיות עם אדיר ולבכות כל יום על ניב או פשוט למות ולא לסבול עוד..
המונית עצרה לי ליד ביתי והגשתי לנהג כסף עבור הנסיעה,עליתי לביתי עם עיניים אדומות וכאב
שלא פוסק ונעלם
ניסיתי לחשוב על כולם ועל העתיד שלי..אבל הרצון למות גבר.
נכנסתי לחדרי,החדר נשאר אותו דבר,הפוך הרוס עם זכוכיות מנופצות בכל עבר..כמו הלב שלי בזה הרגע
אבל למי אני מתלוננת?!אני הבאתי את זה על עצמי,לא ידעתי להגן על מה ששייך לי ועכשיו כנראה שזה סופי-איבדתי אותו לתמיד!
נזכרתי בשיחה שלי עם אבי כשחיפשתי את ניב והתקשרתי אליו הוא אמר לי שהוא ישמח שחזרתי..איך בדיוק הוא שמח כשהוא המשיך הלאה?!
אין לי זכות דיבור,אני יודעת גם אני סוג של המשכתי הלאה עם אדיר..אבל איתו זה היה שונה-אדיר תמיד ידע על המצב שלי עם ניב וידע שאני תמיד יאהב אותו,לא משנה מה יקרה!
וזה נכון..לא משנה מה הוא יעשה לי-אני תמיד יאהב אותו,הלב שלי תמיד יהיה שייך לו!
אז חשבתי שוב,האם באמת כדאי להכניס את אדיר לתוך הגחמות הטיפשות שלי?!האם באמת כדאי לגרום לאדיר לחשוב שיש ביננו עוד סיכוי?!לגרום לו לחשוב שאני אוהבת אותו באמת?!לגרום לו לחשוב ששכחתי מניב ושהמשכתי הלאה?!
הבנתי,הבנתי שאני בורחת מהמציאות,בורחת מהבור שחפרתי לעצמי,מהכאב והייסורים שהבאתי על עצמי.
הבנתי שאני שוב-הולכת להכניס את אדיר לתוך כל השיגעונות שלי ולגרום לו להאמין לשקרים שבחיים לא יהיו!
לא משנה מה אני יעשה את אדיר אני בחיים לא יאהב כמו שאני אוהבת את ניב
תמיד עשיתי השוואה בינו לבין ניב-במה הוא יותר טוב ובמה הוא יותר גרוע
נכון,אדיר יצא יותר טוב..אבל ניב-הוא זה שגנב לי את הלב ונכנס בו עמוק בפנים הוא זה שליבי יהיה שייך לו לעד!
ניגבתי את דמעותיי שלא פסקו על גב כף ידי והלכתי ברגליים מרושלות ובלי כוחות למטבח
הוצאתי מהמגירה כדורי הרגעה של דור כדי לנסות להירגע ולהפחית את הכאבי ראש שלי..
על מי אני עובדת?!ניסיתי לראות אם זה יעבוד גם על הכאב של הלב שלי ולהפחית את כמות הצער שיש בו כרגע..
לקחתי את הקופסא ועליתי איתה ועם בקבוק יין לחדר
רציתי להשתכר אבל לא עד כדי כך..איך הבנים אומרים?״לתפוס ראש״ולי מספיק שתי אחוז אלכוהול כדי להשתכר
התיישבתי על קצה המיטה והוצאתי כדור אחד ושתיתי מהיין,הכאב ראש והכאב בלב לא פסקו אלא רק החמירו..
לקחתי עוד כדור ושתיתי..שוב הכאבים לא פוסקים אלא רק מחמירים
הלב שלי כל כך שבור שאפילו יין וכדורים לא מצליחים לרפא אותו קצת..
כל פעימה של ליבי ואני מרגישה איך הכאב פוקד ומייסר אותי,והראש שמלא בגעגועים לא מצליח לעכל עדיין שניב כבר לא איתי..לא שלי!
לקחתי עוד שתי כדורים ובלעתי זה לא עזר לי..למה?!למה אין תרופה לכאב הזה?!?!
שתיתי מהבקבוק..כמעט סיימתי אותו,הרגשתי איך הראש שלי מסתובב וראיתי..אומנם במטושטש אבל ראיתי איך הקופסא של הכדורים שהייתה מלאה הולכת ומתרוקנת..
תגובות (4)
היא תמותתתתתתתתתתתתתתתתת לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
את לא הורגת לינוי אין מצבבבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!
תמשיכייייייייייייייייייייייייי איפה דור או ניב שילך עלייה ומהרררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!
לא! אל תהרגי אותה!!
זה היה פרק מושלםםםםםםםםםם
תמשיכי!!♥
קראתי את כל הסיפור ביומיים לא הצלחתי להתנתק!! זה פשוט מושלם ותעלי כבר עוד פרקק ובבקשה אל תהרגי אותה!!
תמשיכי בבקשה , ואל תגמרי את הסיום . תני לו להמשך! אני נהננת לקרוא אותו ..