שום דבר לא ישנה את זה-פרק 22:

פרק 22:
פרק ארוך,קריאה מהנה ;)
–
(נקודת המבט של נועם)
הלכתי עם לינוי לכיוון בית הספר,ובדרכנו נתקלנו בניב.
הוא היה נראה ממש גרוע,היו לו שקיות מתחת לעיניים.
״אני מתגעגע אלייך״-הוא הביט בלינוי ואחז בידה,היא שמטה את ידה והתעלמה ממנו,ממשיכה ללכת..
״אני אוהב אותך לעזאזל איתך״-הוא צעק. היא הסתובבה אליו איגרפה את ידייה והתקדמה אליו,הלכתי מאחוריה בשקט מנסה כמה שפחות להתערב.
(נקודת המבט לינוי)
״התגעגעת אליי??"גיחכתי קלות
"אתה התערבת עלייי ועכשיו אתה מתגעגע אליי??״
״לינוי זה נכון אני התאהבתי בך בלי ששמתי לב כל ההתערבות הזאת הייתה סתם״
״ על כמה?״
״על כמה מה״
״על כמה התערבת עליי??על חמש מאות על שש מאות על כמה??
״די נו לינוי אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה״
״אתה ממש חצוף אתה יודע?
עכשיו תתרחק ממני כמה שיותר מהר כי לא כדאי לך שאני אספר את כל מה שהיה לדור״
היא הסתובבה והמשיכה לצעוד לכיוון בית הספר.
״עשיתי בשכל?״-היא שאלה .
״אני חושבת שכן ,זה הגיע לו ״-עניתי לה.
נכנסנו לשיעור הראשון והתמקמנו במקומינו,ואני רק ישבתי וחשבתי על מה שניב אמר לי 
״על מה את חושבת״נועם שאלה אותי באמצע שיעור
״סתם…על כל מה שניב אמר לי היום בבוקר״
״את מאמינה לו?״
״לא יודעת אוףףףף למה החיים חייבים להיות כאלה מסובכים?!״
״אין מה לעשות,בלי הסיבוכים האלה החיים היו משעממים״והדגישה את המשעממים.
״נועם ולינוי אפשר לדעת על מה הדיון שלכם??אולי תשתפו אותנו בזה?״שאלה אותנו המורה
״על שום דבר חשוב ומעניין״אמרתי בקול
״או קיי אולי כדאי שתקשיבו עכשיו״אמרה המורה
ישבתי בשקט..מעופפת כזה.לא הקשבתי למורה בכלל לא ידעתי מה היא מלמדת, ולקראת סוף השיעור דור דפק וביקש מהמורה שתוציא את נועם לשתי דקות ושזה ממש דחוף . היא הסכימה והיא יצאה. 
(נקודת מבט של דור:)
הלכתי להוציא את נועם מהכיתה,התחשק לי לראות אותה..התגעגעתי אליה..
יצאנו מהכיתה הצמדתי אותה לקיר שבמסדרון ונישקתי אותה.
״בשביל…מה…הוצאת אותי..?״היא מילמלה בין נשיקה לנשיקה
״סתם התגעגעתי אלייך״עניתי לה וחיבקתי אותה חזק
״טוב אני צריכה להיכנס לכיתה״-היא אמרה אחרי שהתחבקנו
״כנסי״-אמרתי לה וחסמתי אותה עם שתי הידיים שלי כדי שלא תוכל לעבור
״אתה קצת מפריע לי לעבור״היא אמרה בצחוק
״מממ..אני חושב שאת צריכה לשלם כדי לעבור ולהיכנס לכיתה״אמרתי בערמומיות..
״חחחח..אממ…נשיקה תספיק?״היא אמרה בצחוק מתגלגל
״אממ..תבדקי״
היא כרכה את שתי ידיה סביב צווארי ונשקה לי קלות,ואז היא נכנסה לתוך הכיתה.
אחרי שבע דקות נועם נזכרה להיכנס לכיתה
״יופי את משחקת בבעל ואישה ואני תקועה פה עם המורה״אמרתי לה כשהיא התיישבה על הכיסא
״חחח אל תדאגי גם את תמצאי את אהובך״היא אמרה בצחוק
״זהו שחשבתי שמצאתי אותו..מסתבר שטעיתי״אמרתי ונאנחתי קלות
״אווווו..אל תתיחסי לזבל הזה..הוא לא שווה את הדמעות שלך״ היא אמרה וחיבקה אותי בקטנה כזה שהמורה לא תחשוד
״עזבי..אני סתם מבלבלת לך במוח…איך עם דור?״
״כייףףףף לייי איתו״היא אמרה כולה מאושרת עם ניצוצות בעיניים של אושר.
״אני שמחה בשבילכם״אמרתי לה וחשבתי לעצמי..אוףף מתי גם לי תהיה אהבה כזאת?!?!
******
עברו ארבע שעות ונשארו עוד שעתיים ללמוד
״טוב נועם אני חוזרת הביתה״אמרתי לה בהפסקה
״מה הביתה נשאר עוד שעתיים"
״אני יודעת אבל אין לי כוח להישאר אני סתם יושבת ומחממת את הכיסא..אין טעם שאני ישאר אם אני גם ככה לא מקשיבה״אמרתי לה
״טוב תלכי מה אני יגיד לך..אבל תשתדלי כמה שפחות לחשוב עליו״
״אני מבטיחה להשתדל״..לקחתי את התיק שלי ויצאתי דרך השער..״.מזל שהשומר לא פה והשאיר את השער פתוח.״
יצאתי ובדיוק נתקלתי בדור.
״לאן את חושבת שאת הולכת ?״
״לבית״
״מה קרה?״
״אני לא מרגישה טוב כ״כ״
דור התקרב אלי והניח את כף ידו על מצחי.
״אין לך חום..״
״אני נורא עייפה ומסתובב לי הראש..״
״בואי אני יקח אותך״
נכנסתי אליו לאוטו והגענו לבית הוא השכיב אותי במיטה וכיסה אותי,אני יודעת שאני יוצאת מגעילה בזה שאני משקרת לו,פשוט לא היה לי כוח להתווכח איתו ושהוא לבסוף יתעצבן,הוא יותר מידי מגונן ;(