שום דבר לא ישנה את זה -פרק 15:

פרק 15: 
אוקייי , לפי דעתי הסיפור הזה יהיה יותר קצר מהסיפור הקודם שלי , ואני רוצה להגיד שכמובן אחריו אני ירשום עוד סיפור ^_^
דיי מבאס אותי כאן שאני לא יכולה להעלות לכם פוסט דמויות ,תמונות ומוזיקה לרקע .
ובגלל זה אני עדיין חושבת לעשות תסיפור הבא בפייסבוק,השאלה האמיתית היא אם בכלל תקראו..
קריאה מהנה:)
–
״דור?״
״לאב?״
״אני מפחדת״
״אני בדרך״
אנחנו כבר שבועיים וחצי חברים,למדתי לסמוך עליו ,כל רגע איתו זה הרגע הכי יפה שיש ..הוא משכיח ממני את הכל כשהוא איתי.
אני עכשיו נמצאת לבד בבית,בחושך..אני בשבוע האחרון קראתי לו הרבה שיבוא אלי כי פחדתי להיות לבד .
אוח למה הוא מתעכב,זה לא מתאים לו,הוא היה צריך להיות פה לפני שעה..
התקשרתי אליו כבר כמה פעמים,התחלתי לדאוג..
החלטתי להתקשר ללינוי,היא ענתה ישר על הצלצול הראשון.
״חייםשלי״
״היי נויה ,תקשיבי..״
״מקשיבה..״
״דור עדיין בבית?״
״לא הוא יצא אלייך שתי דקות אחרי שהתקשרת אליו..הוא עוד לא אצלך?״
״לא״
״מוזר,תנסי להתקשר אליו..״
״הוא לא עונה..״
״אוקיי.אני בדרך אלייך נלך לחפש אותו יחד..״
״טוב אני יתארגן״
״ביי חייםשלי״
–
כעבור עשרים דקות לינוי הייתה אצלי מתנשפת .
״רצת?״
״כן,ניסית שוב להתקשר?״
״כן הוא לא עונה״
״זה לא מתאים לו ..״
הפלאפון של לינוי צלצל,היא ישר ענתה.
״כן?
מה?
זה לא יכול להיות?
מה מצבו?
אני בדרך״
״מה קרה נוייה?״-שאלתי אותה כשראיתי את המבט ההמום על פנייה.
״הוא עבר תאונה,משאית התנגשה באופנוע שלו״
״זה לא יכול להיות״-התחלתי לדמוע ובנתיים לינוי הזמינה מונית .
–
נקודת המבט של לינוי:
הגענו לבית חולים וחיכינו בחדר ההמתנה.
נועם לא הפסיקה לבכות,ואני ניסיתי להישאר כמה שיותר חזקה,ידעתי בתוך תוכי שהוא יעבור את זה.הוא חזק.
חיבקתי את נועם ולחשתי לה מידי פעם שהוא יהיה בסדר.אבל זה לא ממש עזר,להפך זה גרם לה לבכות יותר.
״הוא הבן אדם הראשון שנכנס לי כל כך מהר ללב..הוא הבן אדם שאיתו אני הכי אני והכי כיף לי ..״-היא אמרה ומחטה את דימעותייה.
שררה שתיקה בחדר ,נועם הלכה הלוך ושוב ואני ישבתי על הכיסאות והבטתי בה.
זה הרגיש לנו כמו נצח ההמתנה הזאת.
כעבור שעתיים יצא רופא ופנה אלינו 
״הוא בסדר,הוא ניצל״
נועם ששמעה זאת דחפה את הרופא ונכנסה לחדר,ואני חייכתי אמרתי לו תודה והלכתי בעיקבותייה.
עמדתי בכניסת החדר והבטתי בהם.
״בכית?״
״חשבתי שאני הולכת לאבד אותך״
״את לא תאבדי אותי,בחיים לא..!״
״זה הכל בגללי ..״
״מה פתאום,את לא אשמה ..לא שמתי לב ונסעתי באדום,אני אשם״
היא נישקה אותו בתשוקה עזה,זאת לא הייתה הנועם שהכרתי,נועם שהכרתי הייתה אובבסית מידי לזה שלא ידעו בה,אפילו חיבוק ממנה היה קשה להוציא.
דור התנתק ממנה ופנה אלי.
״את בסדר?״
״חוץ מזה שחשבתי שאני רוצה למות ששמעתי שאתה בבית חולים..״
״חחחחחח אני אוהב אותך״
״גם אני אותך ,תיזהר לעשות משהו דומה לזה שוב..אתה לא יודע מה עבר על נועם ועלי..״
״אני יזכור את זה להבא..״