שום דבר לא ישנה את זה-פרק 10:

פרק 10: 
אז פרק קודם יצא ממש ארוך , ואני רוצה להגיד שהפרק הזה גם יצא נורא ארוך עצוב ודיכאוני ,אבל עם הזמן זה ישתפר :)
אוקיי ויש לי עוד אזהרה-פרק זה כולל פרטיים מיניים אז מי שלא רוצה לקרוא שידלג על הפרק ..
–
נקודת המבט של דור:
לא ידעתי איך להגיב למה ששמעתי,הייתי מצד אחד מלא כעס על מי שעשה לה את זה והרס אותה ומצד שני נורא כאב לי בשבילה.
אני יודע שהיא לא אוהבת כשנוגעים בה,הבנתי את זה עכשיו..אבל אני בטוח שהיא צריכה חיבוק ,זה מה שבנות צריכות שהן בוכות ..לא?! 
התקדמתי אלייה בצעדיים קטנים,התיישבתי לצידה ואספתי אותה בזרועותי ,היא בוכה ואני בוכה יחד איתה ומלטף את שערה.
כעבור כמה דקות היא נרדמה ,הנחתי אותה על המיטה וכיסיתי אותה ,ישבתי עלהרצפה מולה והרהרתי בנעשה .
נקודת המבט של נועם:
קמתי ונבהלתי לראות אותו יושב מולי על הריצפה ובוכה.
״למה אתה בוכה?״-שאלתי ,בקושי הצלחתי להוציא את המילים האלו ..מחנק היה לי בגרון.
״אני לא מאמין שעברת את זה,ועוד לבד..זה לא מגיע לך״-הוא אמר וניגב את פניו בידייו.
״אני רוצה שתבטיח לי ,או ליתר דיוק תישבע בחייך שאתה לא הולך לספר על זה לאף אחד כולל ללינוי ״-אמרתי בנוקשות.
״את רוצה להגיד לי שלא סיפרת על זה לאף אחד?״-הוא שאל המום.
הנהנתי בראשי לשלילה והשפלתי את מבטי.
״למה?״-הוא שאל.
״לא יודעת,פשוט לא רציתי לבייש את אימי ולא רציתי שזה יתפרסם וזה היה כל כך קשה לי לחשוב על זה אז כביכול לדבר..״-אמרתי ושוב דמעות זלגו מעיניי.
״מתי זה קרה?״-הוא שאל.
״לפני ארבע שנים ״-עניתי ודימעותיי התחזקו.
״איך זה קרה?״-הוא שאל ודמעות ירדו גם מעיניו.
״הייתי בדרכי מלינוי ,והייתה חבורה של נערים שתויים ,והיה כל כך חשוך ואיזה אחד התנגש בי והצמיד אותי לספסל ו..״-דימעותיי עוד יותר התחזקו ,הוא התקרב אלי וחיבק אותי .
התרחקתי ממנו מעט והוא הבין את זה.
״זה היה אוהס קבוצתי?״-הוא שאל אך נראה מעט נבוך. ״מצטער ,אני יותר מידי חופר לעומק ברור לי שזה מכאיב לך ואת לא רוצה לדבר על זה..״-הוא אמר והביט בעיניי.
״לא זה לא היה קבוצתי,הנער כנראה היה בדרכו חזרה לבית״-אמרתי .
״את רוצה לספר לי הכל?״הוא שאל .
הנהנתי לחיוב ,הוא ירד במדרגות במהירות וכעבור כמה דקות הוא חזר עם שתי ספלי תה .
״אני פה כדי להקשיב,כדי לנסות לעזור לך ולהיות לצידך״-הוא אמר.
הנהנתי לשלילה בראשי ״אתה באמת לא חייב״-אמרתי .
ואז פשוט משום מקום הכל נפלט לי,כל הלילה הגרוע ביותר בחיים שלי .
״השעה הייתה אחד עשרה בלילה,חזרתי מביתה של לינוי , היה יחסית קריר, והייתי עם שורט וחולצה נופלת . ראיתי מרחוק שיושבת לה קבוצת נעריםוכמה בנות וכולם יחד צוחקים ,זה היה ברור שהם שתויים כי שמעו את רעש הבקבוקיים שנפלו אחד אחרי השני על הריצפה. החלטתי ללכת בדרך עקיפה,כדי לא לפגוש באותם הבנים, באותו זמן הייתי בת 12 ,יחסית ילדה..
הלכתי מסביב זה היה מרחק של 7 דקות ממקום שבהם השיכוריים ישבו וזה גם היה עשר דקות מביתי .
פתאום נער אחד תפס בידי ,לפי גובהו הוא היה נראה בגילי או שנה מעליי.
הוא תפס אותי והפיל אותי על הספסל שהיה במקרה בדיוק שם ..ניסיתי לצרוח לעזרה אבל לא הצלחתי ,הוא הוריד את מיכנסיו וחדר לתוכי ,רציתי לבעוט בו או לזוז אך גם את זה לא הצלחתי ,הייתי לגמרי משותקת.
הוא פלט קולות גנייחה ואני רק בכיתי , הוא עלה הלוך ושוב במוד אגני ,תפס ביד אחת את ישבני בחוזקה ובשנייה את שדיי,והכאיב לי,מרגע לרגע שהוא ראה שבכיותי מתחזקות הוא חדר לתוכי יותר עמוק ,ובמקום לצרוח מכאב פשוט המשכתי לבכות . לבסוף הוא יצא וגמר בתוך פיי ,זה היה מגעיל ודוחה וכואב . הוא התחבש ומייד ברח .לא היה לי טלאפון להתקשר לעזרה,לא היה בי הכוחות לצעוק ולנסות לברוח. הייתי משותקת לספסל לפחות למשך כמה דקות ארוכות ערומה,עד שלבסוף קמתי הלבשתי על עצמי את מכנסי שהיו זרוקים על הריצפה,הספסל היה קולו בדם ואני פשוט המשכתי ללכת ולבכות. זה לא משהו שאני יכולה לשכוח,ואני מאחלת לבן זונה הזה להישרף,הוא הרס לי תחיים,בגללו אני מפחדת כל כך ממגע של אנשים,אני לא יכולה להיות עם יישהו ולא לגעת בו או שיגע בי, זה חרוט במוחי הלילה הזה,וזה לעולם לא יעלם״
״אני מבין״הוא אמר ,והניח את ראשו בין ברכיו ובכה.