"שוב רצית לחזור אליי כי שם כבר קר לך.." פרק 40

"אוקי תישבי" אמרה,והלכתי ביאוש לשבת במקום שלי ליד עמית..
'את לא עושה בעיות?' עידן שלח לי הודעה,הוא לא הבין שאני לא מדברת איתו?!
'לא עיניינך' שלחתי
'נו קים מה יש לך?' שלח חזרה,נו אין לי עצבים עליו עכשיו!
'מה אתה רוצה שלחתי אותי לכיתה ללמוד אז למה אתה שולח לי עכשיו הודעות?!' שלחתי בעצבים.
'מה את ילדה קטנה אני לא מבין, שלחתי אותך לכיתה כדי שיצא ממך משהו בסוף' רשם..
'לא נכון,אתה שלחת אותי כי אתה רוצה להיות במחששה לבד עם כל השרמוטות' רשמתי,איך שאני חושבת על זה ככה אני יותר ויותר נעשית עצבנית!
'קים אל תדברי שטויות!' שלח
'אני אומרת לך עובדות,כי אני בטוחה שאתה עכשיו במחששה עם כל השרמוטות ותתקן אותי אם אני טועה!' שלחתי
'כן אני במחששה…אבל לא בגלל זה שלחתי אותך לכיתה' רשם לא התייחסתי למה שהוא רשם רק קראתי את הכן וכבר העצבים עלו..!
'כמו שחשבתי ' רשמתי ..
'נו קיםםם אל תתחילי' רשם או חמוד שלי אני לא מתחילה אני מסיימת!
'קיצר עידן אל תשגע אותי,תהנה לך עם השרמוטות שלך אני צריכה ללמוד כדי ש"יצא ממני משהו"' רשמתי לו עצבנית..
'קים תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה' רשם לי,אבל התעלמתי
'מה את יעני ברוגז איתי עכשיו' שלח שוב ואני שוב התעלמתי
'נו קיםםםם' שלח,אני יודעת שהוא עצבני אבל שוב התעלמתי וכיביתי את הפאלפון.
אחרי 10 דקות הייתה דפיקה בדלת..
"חנה כפרה עליך אני יכול להוציא את קים לכמה דקות?" שאל,מה קרה פתאום הוא רוצה להוציא אותי?! זיין שלי לא יוצאת!
"כן קים תצאי" אמרה..
"לא רוצה.." אמרתי והמורה הסתכלה עלי בשוק ברור נו שאני לא ירצה לצאת מהכיתה?!
"נו קים" עידן אמר.
"לא רוצה! אני צריכה ללמוד!" צעקתי בעצבים ופה לא רק שהמורה הייתה בשוק אלה גם כל הכיתה..
"קים חמודה ניראלי שאת לא מרגישה טוב,תלכי להתאוורר" אמרה המורה,חחחח מסכנה היא בהלם שרציתי ללמוד.. בחוסר ביררה יצאתי מהכיתה.
"מה עובר עליך?" שאל אותי עידן בעצבים..
"מה זהו סיימת כבר עם השרמוטות?" שאלתי בזלזול וראיתי איך הוא עוד יותר מתעצבןן…
"קים דיי להתנהג כמו ילדה קטנה! את יודעת שאני רוצה רק אותך" צעק בעצבים ותפס אותי ביד.
"אני לא יודעת עכשיו כלום עזוב אותיי!" צעקתי והוא רק חיזק את האחיזה..
"את משגעת אותיי,תפסיקי להיות כל כך ילדותית!" צעק ועוד יותר חיזק את האחיזה..
"מטומטם שחרר לי את היד אתה מכאיב לי" צעקתי עליו אבל הוא לא התייחס.
"נו עידן כואב לי!!" צעקתי, זלגה לי דמעה ,אני פשוט לא מאמינה נדירים האנשים שאני יבכה בגללם.
איך שעידן שם לב שאני בוכה הוא השיחרר את האחיזה שלו ממני וחיבק אותי..
"די אהובה שלי אני מצטער" אמר מחבק אותי,אבל כמה שרציתי באותו רגע את החיבוק שלו הצורך להיות לבד היה יותר חזק אז פשוט זזתי ממנו.
"עזוב אותי" אמרתי והלכתי הביתה…