"שוב רצית לחזור אליי כי שם כבר קר לך.." פרק 34

החלטתי להתנקות קצת מהמחשבות ולהשתחרר,אז יצאתי לריצה.
לבשתי טייץ כחול וגופיה לבנה שקיפלתי אותה כמו חולצת בטן ,נעלי אדידס גבוהות ואני מוכנה.
לקחתי את האייפון ואוזניות וירדתי למטה.. כריס והתאום שלו(עידן) ישבו בסלון איך שירדתי פתאום הם הסתכלו אלי..
"לאין את הולכת?" שאל כריס
"ריצה" עניתי בפשטות
"לבד?" שאל עידן
"כן" עניתי
"מה את משוגעת כבר מחשיך יכולים לחטוף אותך" אמר בעצבים עידן,טוב לדעת שהוא דואג לי..
"אני ילדה גדולה אני יסתדר" אמרתי לו גם עצבנית שמתי אוזניות ויצאתי מהבית.
גם כן העידן הזה יפה שהוא ניזכר לדאוג לי אבל איכשהו הסתדרתי חודש בלי הדאגה שלו!
רצתי עד שהתעייפתי והתיישבתי לנוח,פתחתי את האייפון וראיתי שעידן שלח לי מלא הודעות
לא היה לי כוח עליו אז פשוט יצאתי מההודעות והמשכתי לרוץ..
פתאום התקשרו אלי הסתכלתי על הצג וראיתי שזה עידן אז סיננתי אני לא מבינה מאיפה באה פתאום כל הדאגה הזאת!
רצתי עוד חצי שעה והלכתי הביתה במהלך כל הריצה הוא התקשר עוד איזה 5 פעמים אבל סיננתי.
ניכנסתי הביתה וראיתי שרק עידן בבית ושהוא הולך בסיבובים בסלון כמו שאני מכירה אותו הוא עצבני… הוא עדיין לא שם לב שנכנסתי.
"תגיד איך עדין לא קיבלת סחרחורת מכל הסיבובים האלה?" שאלתי והוא קפץ במקום והסתכל אלי,תאמת זה בכלל לא עיניין אותי פשוטהייתי צריכה שישים לב שהגעתי..
"מפגרת למה לא ענית לי?! את יודעת איך דאגתי לך חשבתי חטפו אותך!!" צעק בעצבים
"כי לא רציתי לענות לך" צעקתי גם
"מזה לא רצית את לא מבינה כמה דאגתי!" צעק
"יפה שפתאום אחרי חודש ניזכרת לדאוג לי" אמרתי עצבנית
"אני תמיד דאגתי לך" אמר והסתכל אליי
"למה בידיוק דאגת לי היה לך את מאי" אמרתי בזלזול
"כי אני אוהב אותך לעזעזל איתך מתי תביני" צעק,מה הוא אמר הרגע שהוא אוהב אותי?!
"באמת עידן אתה אוהב אותי? אם באמת היית אוהב אותי לא היינו לוקחים 'הפסקה'" אמרתי בזלזול
"אני יודע הייתי מטומטם" אמר והסתכל לי בעיניים..
"אתה באמת חושב שתבוא ותגיד לי שהיית מטומטם ואני יסלח לך ונחזור?!" שאלתי לא מבינה עד כמה הוא חיי בסרט.
"אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך מה עוד את רוצה שאני יגיד לך" צעק יואוו הוא יקבל מכות מה הוא צועק עלי!
"סאמקק אתה מכיר אותי מספיק טוב כדי לדעת שאלי לא צועקים,אז מה ניראה לך שאתה צועק עלי?!" צעקתי בעצבים
"סליחה יפה שלי לא התכוונתי" אמר והתקרב אלי היינו שניה מנשיקה אבל עצרתי את זה.
"לא עידן ממש לא" אמרתי לו עצבנית ועליתי לחדר משאירה אותו לבד למטה.
גם כן זה חושב שהוא יבוא יגיד לי שהוא אוהב אותי ואני יסלח לו ונתנשק?מממש לא!
נכנסתי להתקלח יצאתי לבשתי פיג'מה והחלטתי ללכת לישון היום הזה גמר אוותי אין לי כבר כוחות..
-בוקר-
התעוררתי חסרת מצב רוח,תאמת הרבה זמן לא קרה לי שהתעוררתי בלי מצב רוח.
הלכתי לעשות את אירגוני הבוקר,יצאתי לבשתי שורט גובהה ורוד וחולצת נופלת לבנה נעלי בובה לבנות,שמתי מסקרה סומק אודם ורוד השפרצתי על עצמי בושם והייתי מוכנה.
ירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר ויצאתי,לא היה לי כוח היום לנסוע עם כריס אז החלטתי ללכת ברגל לבד עם האוזניות…
הגעתי לבית ספר וראיתי את עידן עומד בשער מדבר עם אושר,רגע מה עידןן עושה עם אושר?!
החלטתי לעבור אותם בלי שיראו אותי אבל זה לא הלך לי,כי אושר שם לב אלי..
"ככה את עוברת בלי להגיד שלום?" שמעתי אותו צועק לי,נו באמת נאחנתי והסתובבתי אליו.
"לא ראיתי אותך" שיקרתי וחייכתי חיוך מזויף
"חחח שמתי לב בוקר טוב" אמר ונתן לי נשיקה בלחי
"בוקר טוב" עניתי ושוב חייכתי חיוך מזויף,איזה טוב איזה באלי למות!
לפי הבעת הפנים של עידן הבנתי שהוא לא כל כך מאמין לחיוך שלי, טוב למה אני מצפה הוא מכיר אותי יותר מידי טוב..עברתי אותו ופשוט נכנסתי לבית ספר.
נכנסתי לכיתה בידיוק בצלצול כמה מפתיע היום לא איחרתי השעתיים הראשונות עברו מהר ותאמת אפילו המורה הייתה בשוק שלא דיברתי או התחצפתי.
היה צלצול להפסקה הלכתי והתיישבתי על הדשא כן קצת מוזר שאני לבד אבל באמת שאין לי כוח לאף אחד.
"יפהשלי מה עובר עליך?" שאלה מעיין והתיישבה לידי
"נימאס לי מעיין באמת שנימאס לי" אמרתי לה והרגשתי שהעיניים שלי מתמלאות בדמעות,אבל אני חזקה אני לא ישבר..
"סיסטר זה בסדר לבכות" אמרה מעיין, תאמת היא ראתה אותי בוכה פעם פעמיים גג בחיים שלי..
פשוט כשהייתי בפנימיה היה לי ידיד ממש טוב שכל הזמן קרא לי ברבי ובגללו כולם קראו לי ככה
יום אחד הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ניסיתי להסביר לו שזה לא ילך בינינו אבל הוא לקח את זה קשה מידי ומכל השיחה שדברנו משהו אחד נחרט לי טוב טוב בזיכרון..
"את יודעת מתאים לך הכינוי ברבי כי ברביות הן יפות כמוך אבל הן חסרות רגשות,בגלל זה הן אף פעם לא בוכות" זה המשפט שהוא אמר לי מאז כל הזמן שאני עומדת לבכות אני פשוט אומרת לעצמי ברביות אף פעם לא בוכות…
"קים,קים?" שמעת את מעיין קוראת לי ומוציאה אותי מהמחשבות..
"מה?" שאלתי והסתכלתי אליה
"את מוכנה לספר לי כבר מה קרה?"שאלה,סיפרתי לה כל מה שקרה..
"אפשר לעשות סרט על החיים שלך" אמרה ואני גיכחתי. פתאום עידן בא אלינו..
"את בסדר?" שאל,לא אני לא בסדר!,אוף אני כל כך צריכה את החיבוק שלו עכשיו!!
"כן" עניתי עם מחיוך מזויף.ופשוט קמתי מהדשא והלכתי הביתה לא היה לי כוח יותר ליום הזה..
הגעתי הביתה וישר נישכבתי במיטה מנסה להירדם ולהוציא את כל מחשובת מהראש…