שוב הסרטן מנצח-פרקים 12+13

תסלחו לי, זה לא הפרק המרובע אבל זה פרק כפול=)
אין לי כ"כ זמן אבל אני חייבת לכן פרק מרובע, תזכרו את זה.
השקעתי הרבה בלפנות זמן בשביל לכתוב לכן עכשיו , תגיבו מה דעתכן♥

===========================================================

דפקתי על הדלת, אין מענה.
דפקתי שוב, נפתחה הדלת.
פקחתי את עיני, מנסה להיזכר במה שקרה.
'דפקתי על הדלת של ליאת, וכל מה שראיתי זה מישהו במסיכה שחורה' חשבתי.
'התחלתי לראות מטושטש ועכשיו אני פה, במקום שאין לי מושג מהו' הרהרתי לעצמי.
צלצול טלפון קטע את מחשבותי.
פתאום נדלק אור בחדר שהייתי בו, זה היה האיש עם המסיכה השחורה.
"תביאי לי את הפלאפון" הוא ציווה עלי, היה לו קול ממש מוכר.
"אני לא פוחדת מימך" אמרתי בשלווה, מה הוא כבר יעשה לי?.
הוא שלף רובה וכיוון אותו אלי.
"תביאי לי את הפלאפון" הוא אמר שנית בקול עבה וברור.
"ק..קח" גמגמתי ונתתי לו את הפלאפון שלי.
"את עונה עכשיו לטלפון ואומרת כל מה שאני יגיד לך להגיד, ברור?" הוא שאל.
הנהנתי והוא החזיר לי את הפלאפון, עניתי.
"היי מאי" שמעתי את הקול של אמא.

~נקודת המבט של האיש עם המסיכה השחורה~

"היי מאי" שמעתי קול מבעד לטלפון.
'היא כל כך יפה..' חשבתי לעצמי.
'אני חושב שממש הבהלתי אותה.. היום אחד באפריל ואני חייב למתוח אותה איכשהו,לא?(:'.

~חזרה לנקודת המבט של מאי~

"היי אמא" עניתי.
"לאן נעלמת לי פתאום? הכל בסדר? מה קורה לך בזמן האחרון? את מתנתקת ממה שסביבך, אני כבר מתחילה לדאוג לך…" היא התחילה לחקור אותי במטר שאלות.
"את לא יכולה כל פעם להעלם ולא להגיד לי אפילו לאן" היא המשיכה.
"אמא" קטעתי אותה.
"אני אצל אהה..ליאת.." עצרתי והסתכלתי על האיש.
"תחזרי אחרי" הוא לחש לי באוזן, הנהנתי לאות הסכמה, הרובה עדיין היה בידו.
"אני עכשיו במקום שלא ידוע לי מהו" האיש אמר.
"אני עכשיו במקום שלא ידוע לי מהו" חזרתי אחרי דבריו באוזני אמא.
"מה זאת אומרת?" אמא שאלה.
"והיום אחד באפריל" הוא המשיך.
"והיום אחד באפריל" המשכתי אחריו.
"מאי זה לא מצחיק" אמא אמרה, "איפה את?" היא שאלה שוב.
"ועומד לידי איש במסיכה שחורה" האיש דיבר ודיבר.
"ועומד לידי איש במסיכה שחורה" חזרתי אחריו שוב.
"וקוראים לו גיל, והיום אחד באפריל" הוא אמר.
"וקוראים לו גיל.." עצרתי.
"אמא אני אדבר איתך אח"כ" ניתקתי מהר.
"גילללללללללללללללל" צרחתי.
הוא הוריד את המסיכה.
במשך חמש דקות הוא שכב על הרצפה מתגלגל מצחוק.
"גיל זה לא מצחיק, הבהלת אותי" שילבתי ידיים בכעס.
"אני מצטער, זה היה פשוט קורע" הוא ניגב דמעות של צחוק.
"עוד מעט הדמעות האלה יהפכו לדמעות של כאב אם תמשיך" עיקמתי פרצוף.
"ואת.." הוא עצר וצחק שוב.
"איך נבהלת" הוא המשיך.
"אוקיי.." חילצתי מעצמי חיוך, "יש לך צחוק די מדבק" אמרתי והצטרפתי לצחוק.
"אחד באפרילל" הוא שאג.
"אם אתה תעשה לי עוד פעם דבר כזה, זה יהפוך ליום שנקרא 'יום פטירתו של גיל' " מירפקתי אותו.
"מצטער" הוא הבליע צחקוק קטן.
הוא התקרב אלי וחיבק אותי.
"שש.. הכל בסדר עכשיו" הוא דיבר בקול ציני.
"אני רצינית, עוד דקה אתה לא תהיה כ"כ בסדר אם תמשיך ככה" השתחררתי ממנו.
"אוקיי אוקיי.. התייאשתי" הוא הרים ידיים. "את לא בנאדם זורם" הוא אמר.
"סליחה? אם יש מישהו זורם בעולם הזה זאת אני" חייכתי חיוך.
"אז זו התערבות" הוא חייך.
"איך אפשר להתערב על דבר כזה?" שאלתי.
"פשוט מאוד" הוא התחיל להסביר.
"במשך שבועיים נראה עד כמה את זורמת, נשאל אנשים ונמתח אותך בשביל לראות עד כמה תלכי רחוק עם זה, הבנת?" הוא סיים.
"לא כל כך, אבל אני אזרום עם מה שאמרת כי אני בנאדם זורם" הדגשתי את המילה זורם.
הוא חייך. "ואם אני מנצח, אני מקבל נשיקה- בפה" הוא ענה.
"אתה תקבל גם בלי ניצחון בהתערבות" צחקתי ונישקתי אותו, "אבל בסדר, אתה תקבל נשיקה- אבל אם אני מנצחת.. אתה תבוא איתי למועדון מסויים ותרקוד שם בלט מול כולם" חייכתי חיוך מרושע.
"וואו אל תגזימי" הוא ענה.
"מפחד להפסיד?" שאלתי.
"לא!זו התערבות" הוא ענה.
"אז בוא נלחץ ידיים" הושטתי את ידי לעברו.
"אוי מה את ילדה בגן" הוא ענה ולחץ את ידי.
"ועכשיו רוצה נלך לבית שלך?" הוא שאל.
"כן.. אני רק אתקשר לאמא שלי לוודא שהיא לא מודאגת, דרך אגב גיל- איפה אנחנו באמת?" שאלתי.
"במעבדה המרושעת שלי, יש לי תכנית לכבוש את העולם" הוא צחקק.
"ואני הילדה בגן" אמרתי לו בחיוך, " אז ברצינות, איפה אנחנו?" שאלתי.
"במרתף של הבית של ליאת" הוא ענה בשלווה.
"ומה זה הרובה הזה?" המשכתי לשאול.
"רובה מזוייף שיש לי מפורים.." הוא ענה שנית.
"אוקיי, ולמה היית בבית של ליאת?" שאלתי.
"ליאת ואני תכננו למתוח אותך ביחד, חיכינו לראות אם במקרה תבואי אליה כי אתן חברות טובות, והינה הצלחנו" הוא התחיל לצחוק שוב.
"אה באמת? אז איפה ליאת?" חקרתי אותו.
"היא פה" הוא ענה ושרק שתי שריקות.
"ששאלווםם" ליאת צצה משום מקום בחדר.
"שניכם משוגעים" צרחתי.
"תודה" הם ענו בפה אחד.
"יודעים מה? בואו פשוט לבית שלי נדבר על זה שם. תספגו יחד איתי את הצרחות של אמא שלי" נאנחתי.

———————————————————————————————————————-

תודה רבה לכל הקוראים(-:
תגובות יתקבלו בברכה♥