שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 6

"ילדה קטנה" מילמל והתחיל לנסוע..
כל הנסיעה ישבתי מאחורה הייתי עצבנית ומאוכזבת ממנו,כנראה שהוא שם לב לזה כי הוא כל שניה הסתכל אלי דרך המראה.
"תסתכל לכביש" אמרתי בערסיות.הוא הניד את ראשו מצד לצד ביאוש והסתכל כביש..אחרי חצי שעה סוף סוף הגענו.

"מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" שאל רועי כשיצאנו מהאוטו.
"תשאל אותו/ה" אמרנו ביחד.
"נו באמת" אמר ביאוש.
"יאלה תיקחו את המקררים וכל המה שבתא מטען שלכם ובואו תפסנו כבר מקום" אמר,הוצאנו כל מה שבתא מטען והכלנו למקום שלנו.
"או שלום לכם" אמרה ניקול וקפצה אלי בחיבוק.
"מה יש?" שאלה אותי בלחש ככה שאף אחד לא ישמע..
"רבנו" אמרתי,והיא צחקה.
"עוד אחד מהריבים הטיפשיים שלכם?" שאלה
"לא, הפעם הוא צעק אלי" אמרתי,היא פתחה עיניים.
"באמת?" שאלה מופתעת,היא יודעת שאני שונאת שצועקים עלי,הוא גם בחיים לא צעק עלי.
"כן" אמרתי בעצב.
"אל תדאגי אתם תשלימו בקרוב" אמרתי וחיבקה אותי..בזמן שדיברנו הבנים כבר סיימנו לבנות את האוהלים.

"טוב אתם באים למים?" שאלה ניקול,אחרי שסידרנו הכל,לא היו בחוף הרבה אנשים,אבל מכל האשנים שהיו חצי מהם היו בגיל שלנו,ואנחנו ישבנו ליד חבורה בגיל שלנו בערך.
"כן" אמרו הבנים ורצו למים.
"היי חוצפנים תחכו לנו" אמר אמילי,אחת מהחברה אבל הבנים לא שמעו אותה הם היו כבר במים..
"זה קר" אמרתי כששמתי את כפות רגלי במים.
"מתרגלים לזה" אמרה ניקול והתקדמה לאט לאט,הסתכלתי קדימה ראיתי את הבנים שוחים,צוללים,מטביעים אחד את השני,קיצור משתגעים,איך לעזעזל לא קר להם?!
"קרר" אמרתי ממשיכה להתקדם,המים כבר הגיעו לי עד תחילת המותן..זהו החלטתי אני ישאר ככה קר לי מידי להיכנס..התחלתי לבחון את המים ראיתי,משפחות,ילדים קטנים,מבוגרים,ו3 בנים שתפסו לי את העין הם היו ניראים טוב.
"בואי" שמעתי את דני אומר לי,סובבתי מבט וראיתי שהוא עומד מולי.
"לא תודה טוב לי פה,שם קר" אמרתי וחזרתי להביט מסביב.
"לא את באה" אמר,הרים אותי כמו כלה והתחיל להתקדם איתי למים.

"אעאעאעא זה קר" צעקתי כשהוא הוריד אותי במים העמוקים.
"מתרגלים" אמר רועי לא מפסיק לצחוק וככה גם כולם.
"קר לך?" שאל דני.
"לא,פשוט עור ברווז הפך להיות במודה אז החלטתי לאמץ את זה" אמרתי בציוניות.
"קר לך" אמר.
"ואוו,אתה גאון איך עלית על זה?" המשכתי עם הציניות.
"אמ תפסיקי" אמר והתקרב אלי עוד יותר.
"זוז ממני אני לא מדברת איתך" אמרתי מרחיקה אותו עם היד.
"נו אמ תביני אותי שיגעת אותי כל הנסיעה עם מתי מגיעים ,ואז את עוד לא רצית להיכנס לאוטו למרות שצופרים לך בלי הפסקה אז זה יצא אני מצטער" אמר.
"גם אני מצטערת" אמרתי בחיוך.
"מה?" שאל מופתע.
"ניראלי שלא שמעתי טוב,אמבר וונסון הרגע ביקשה סליחה?" שאל משחק את עצמו מופתע.
"די אידיוט שאני לא יתחרט" אמרתי צוחקת,וכרכתי את הידיים סביב הצוואר שלו.
"עדין קר לך?" שאל מופתע,בזמן שהוא מחבק אותי חזק ואני רועדת מקור.
"כן" אמרתי ושמתי את הראש אליו.
"אווו הם השלימו" אמרה ניקול בשמחה,הורסת רגעים רומנטים הילדה ההזאת!
"מאמי תחבק אותי גם ככה, גם לי קר" אמרה ניקול וקפצה על רועי,לא יכולתי להפסיק לצחוק בגלל הפרצוץ הסובל שרועי עשה..
"טוב יאלה בואו נצא אני לא צריך שהם יהיו חולות" אמר דני,וכולנו יצאנו מהמים,הסתכלתי באייפון ראיתי שכבר 3,מה?! היינו שעתיים במים?

"אני עייפה" אמרתי ושמתי את הראש שלי על הכתף שלו ועצמתי עיניים.
"יאלה לישון" אמר והקים אותי.
"לא, נוח לי פה" אמרתי.
"נו" אמר.גילגלתי עינים וקמתי.
"לאין?" שאל רועי כשראה שקמנו.
"הילדה צריכה לישון" אמר דני והצביע עלי.
"תפסיק לקרוא ל ילדה" נזפתי בו.
"אתה רואה?" שאל דני את רועי.
"היא חייבת לישון היא יותר מידי עצבנית היום" אמר ומשך אותי לאוהל.
"אני לא עצבנית אתה מעצבן" אמרתי כשנכנסנו.
"טוב בסדר" אמר ונישכב.
"אוי התיק שלי בחוץ" אמרתי
"למה את צריכה אותו עכשיו?" שאל.
"ללבוש חולצה,אתה יודע לא הכי נוח לישון בבגד ים" אמרתי.
"דווקא לי מאוד נוח" אמר וחייך.
"אידיוט" אמרתי צוחקת
"סתם יפה שלי קחי" אמר והביא לי את החולצה שהוא לבש לפני שניה..
לבשתי את החולצה ונישכבתי לישון.