שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 35+36

נקודת מבט של אמבר:
כולם יצאו מהחדר,נישארנו רק אני ג'ייסון והרופא.
"מתי היא משתחררת?" שאל ג'ייסון את הרופא.
"עוד חצי שעה,נעשה לה בדיקות אחרונות ואתם משוחררים" אמר הרופא והוציא את ג'ייסון מהחדר.
"תגיד זה אפשרי לעשות הפלה עכשיו?" שאלתי את הרופא.
"כעיקרון אחרי חודש שלישי כבר אי אפשר" אמר.
"אני עכשיו חודש שלישי" אמרתי.
"אז את יכולה עד סוף השבוע לעשות" אמר,הנהנתי להסכמה,אני חייבת להפיל את הילד הזה!
"סיימת?" שאל ג'ייסון ונכנס לחדר.
"כן אתם משוחררים" אמר ובא לצאת מהחדר.
"ואמבר,תזכרי את ההפלה את יכולה לעשות עד סוף שבוע הזה באישור האבא" אמר ויצא,שיט למה הוא אמר את זה דווקא ליד ג'ייסון?!
"עוד פעם את עם ההפלה שלך?" שאל ג'ייסון עצבני,ופתח לי את הדלת כדי שאני יצא.
"כן" מלמלתי,אין לי כוח לריבים.

"את לא תעשי הפלה את לא תפגעי בעצמך ככה" אמר עצבני בזמן שאנחנו יוצאים מכניסת בית החולים.
"ג'ייסון אתה לא מחליט עלי" אמרתי עצבנית ונכנסתי למכונית,אם הוא רק היה יודע שזה הילד שלו התגובה הייתה הרבה יותר חמורה.
"את באמת רוצה להרוג ילד?" שאל המום,כשמסתכלים עלזה ככה זה באמת רצח..
"אה,לא חשבת על זה שבהפלה הזאת את לוקחת חיים של בנאדם?" שאל אחרי שתיקה שלי,והחנה את האוטו בבית שלי.
"לא" אמרתי ויצאתי אחריו מהאוטו.
"אתה נישאר?" שאלתי אחרי שראיתי שהוא מתקדם אחרי לבית.
"ברור,באמת ניראלך שאני ישאיר אותך לבד עכשיו" אמר ונכנס לבית.
"אני לא מצליח להבין איפה האבא שלו,ולמה הוא לא מתנגד להפלה" אמר בעצבים.
"הוא כן" מלמלתי.
"מה?" שאל,מזל הוא לא שמע.
"אין לי כוח לזה אני עולה להתקלח" אמרתי ועליתי למקלחת.

נקודת מבט של ג'ייסון:
אני נטרף מהמחשבה שהיא רוצה להרוג את העובר ועוד יותר מיזה שהעובר לא שלי!
'ג'ייסון את בטוח שאתה לא צריך שאני יבוא?' שאלה עדי מבעד לטלפון.
'בטוח עדי היא בסדר עכשיו היא בבית' אמרתי.
'אבל אולי בכל זאת' אמרה.
'עדי תביאי לי את ירין' אמרתי לה.
'אה אחי?' שאל.
'תרגיע את חברה שלך שהל בסדר' אמרתי לו.
'סבבה,מה איתך?' שאל אותי.
'אני בסדר,מנסה לעכל אתזה שהיא בהריון' אמרתי.
'כן הא,אל תדאג אתה תעכל בידיוק כמוני עוד מעט שתינו ניהיה אבות' אמר,מה שתינו?!
'מה אני קשור?' שאלתי לא מבין.
'הילד שלך מזה מה אתה קשור" אמר לא מבין,מה שלי?
'הוא לא שלי' אמרתי.
'בואנה מה לקחת לפני זה?' הוא שאל.
'הילד שלך,עדי לבד סיפרה לי יותר נכון פלטה אתזה לידי' אמר,מה?!?!
'מה שלי?!' צעקתי.
'היא אמרה שהוא לא שלי' אמרתי עצבני.
'מה?' שאל בשוק.
'טוב אחי ישלי לסגור פה כמה דברים נדבר' אמרתי וניתקתי,היא עבדה עלי! הילד שלי ואני כמו דפוק האכלתי את עצמי סרטים שהוא לא שלי ושאיבדתי אותה.

"אמבר" צעקתי עצבני.
"מה?" אמרה וירדה למטה.
"למה שיקרת לי?" שאלתי ישר.
"מה אתה רוצה?" שאלה לא מבינה והתעסקה בפאלפון.
"תעיפי את הפאלפון הזה קיבינימאט" אמרתי עצבני וזרקתי אותו לספה,ראיתי שהיא נבהלה.
"למה שיקרת לי?" חזרתי על השאלה שלי.
"במה?" שאלה והסתכלה עלי.
"הילד שלי,למה שיקרת לי" צעקתי,היא שתקה.
"מה את שותקת?!" צעקתי עצבני.
"מאיפה אתה יודע?" שאלה בפחד.
"בישביל זה יש לי חברים" אמרתי.
"ירין" מלמלה בעצבים.
"כן ירין,מתי התכוונת לספר לי שהילד שלי?" שאלתי עצבני.
"לא התכוונתי" לחשה.
"מזה?!?!?" צעקתי.
"לא היית אמור לגלות עלזה שזה הילד שלך,בכלל לא היית אמור לדעת עלזה שאני בהריון" צעקה.
"תכננת להסתיר את זה ממני?" שאלתי בהלם.
"תכננתי לעשות הפלה" אמרה עם מבט קר.
"שום הפלה לא תיהיה פה" צעקתי,חסר לה שהיא תהרוג את הילד שלי!
"תיהיה" צעקה חזרה.
"אמבר אני אבא שלו גם לי יש זכות החלטה עליו" צעקתי,כל השיחה בצעקות.
"אז מה" אמרה.
"מזה אז מה? למה את מתנהגת כמו ילדה קטנה?" שאלתי מנמיך את הקול.
"אני לא רוצה אותו" אמרה.
"הוא בא בזמן לא טוב" המשיכה.
"סליחה באמת,פעם הבאה אני יגיד לו לבוא כשיתאים לך" אמרתי בציניות,היא משגעת אותי שהיא מדברת עליו כאילו זה נטל עליה.

"ג'ייסון לא התכוונתי לזה" אמרה.
"אני לא בנויה עכשיו לילד,אנחנו לא ביחד,ואתה בצבא" אמרה.
"הצבא הזה יכול ללכת להיזדיין" צעקתי.
"תפסיק לצעוק" צעקה חזרה.
"אני לא יכול איתך את משגעת אותי" צעקתי ותפסתי בפנים שלה.
"איך לא סיפרת לי שאת בהריון?" שאלתי,מרגיש אשמה על זה שבשלושה חודשים הראשונים לא הייתי לידה.
"לא רציתי להפיל אותו עליך" לחשה עם דמעות בעיניים,קירבתי את המצח שלי לשלה,התאפקתי לבד לא לבכות.
"זה הילד שלי,הוא המתנה הכי טובה שיכולה להיות לי,מהאישה שאני הכי אוהב בעולם,באמת ניראלך שהוא יהיה נטל בישבילי?" שאלתי בלחש מנגב לה את הדמעות.
"ג'ייס אנחנו כבר לא ביחד,הוא לא אמור להיוולד" אמרה,היא לא נורמאלית!
"אם הוא בבטן שלך הוא כן אמור להיוולד" אמרתי בעצבים,היא לפעמים כלכך תינוקת שזה הורג אותי!
"עד סוף השבוע הוא כבר לא יהיה" הגבירה את הקול.
"תשכחי מזה את לא עושה הפלה!" צעקתי,היא משגעת אותיי! היא רוצה להרוג לי את הילד!
"אני כן" צעקה והדמעות שוב חזרו.
"על גופתי המתה את תפילי את הילד שלנו" צעקתי.
"זה לא נתון לוויכוח,אני מפילה וזהו" אמרה,היא כבר לא מדברת מהלב,היא מדברת מעצבים.
"מצידי לסגור אותך בבית עד לסוף שבוע את לא מפילה לי אותו" צעקתי.
"תפסיק לצעוק עליי" צעקה עם דמעות..אני לא יכולה לראות אותה בוכה,אבל אני עצבני כרגע.
"תפסיקי לדבר שטויות" החזרתי לה.
"אני שונאת אותך" צעקה בבכי ורצה לחדר,והינה ההורמונים התחילו.