שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 20

"עכשיו הכל מובן" אמר דני וחייך חיוך מגוחך.
"אמ תבחרי זה או אני או הוא" אמר דני,שיט מה אני עושהה?!

"נו אמ מה אכיפת לך בואי איתנו היום" אמרה לי עדי בפאלפון.
"לא" אמרתי,רק חסר לי לפגוש את דני או ג'ייסון.
"דיי נימאס לי" עדי נכנסה עצבנית לחדר שלי והורידה ממני את השמיכה.
"מה את עושה פה?" שאלתי לא מבינה,לפני שניה דיברנו בפאלפון.
"אמ זה לא הולך ככה את כבר לא יוצאת שבוע מהבית" אמרה עצבנית ומשכה אותי מהמיטה.
"אני חולה" אמרתי ועשיתי שיעול מזוייף.
"אמבר תפסיקיי כבר את מתנהגת כמו נערה מתבגרת עם לב שבור" אמרה עצבנית ודחפה אותי למקלחת.
"את לא יוצאת מישם עד שתחלימי" אמרה ונעלה אותי,נו באמת למה בחרתי בה להיות חברה שלי?!
בחוסר ברירה ניגשתי לכיור וציחצחתי שיניים..אח כך נכנסתי למקלחת לנקות ממני את כל השבוע הזה..המים התחילו לזרום ואיתם גם המחשבות..

עבר שבוע מאז משולש אהבה עם דני וג'ייסון,באותו יום פשוט צעקתי עליהם שנמאס לי מהם וברחתי הביתה. מאז הסתגרי בחדר בקושי אוכלת בקושי שותה,כל היום במיטה. אמרתי לניקול שאני חולה ושתלמד במקומי בסטודיו..אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד ג'ייסון כלכך נסיך ומתנהג אלי כלכך יפה ואני אוהבת אותו,אבל מצד שני יש את דני שגם אותו אני אוהבת אבל לא יהיה לנו יותר סיכוי ביחד אבל הוא דואג לי כמו לחיים שלו אוףף סיבכתי את עצמי יותרר!!
"מה טבעת שם?" שאלה עדי מבעד לדלת וניתקה אותי מהמחשבות.
"אני יוצאת" אמרתי ושמתי חלוק על גופי.
"סוף סוף" אמרה כשיצאתי.
"יאלה תתלבשי" אמרה
"לא נוו" אמרתי
"יאלה נלך לשבת בבית קפה ונעשה שופינג" אמרה מנסה לנחם אותי,זה ממש לא עזר.
"טוב מציקה" אמרתי וניגשתי לארון,לבשתי ג'ינס קרעים בהיר חולצת בטן כחולה ועקב כחול.
שמתי פודרה,מסקרה,סומק,אודם אדום והייתי מוכנה.
"אוו סוף סוף אמבר שלי חזרה" אמרה עדי בחיוך וחיבקה אותי.
"נצא?" שאלתי ולקחתי תיק קטן שלתוכו הכנסתי את הארנק.
"כן" אמרה ויצאנו.

"בואי לפה" אמרתי מהר לעדי ומשכתי אותה לשירותים של הקניון.
"מה ישלך מה את דפוקה?" שאלה לא מבינה.
"את לא ראית מי שם?" שאלתי
"לא מי?" שאלה לא מבינה.
"דני" אמרתי
"את לא תוכלי להתחבא מהם כל החיים" אמרה ביאוש.
"כן אבל אם אני יכולה עכשיו להתחבא מהם למה שאני לא יעשה את זה" אמרתי מתחכמת כרגיל,היא גילגלה עיינים ויצאה מהשירותים,ואני אחריה.
"טוב בואי נשים את הקניות באוטו ונשב בבית קפה" שאלה
"כן" אמרתי,הלכנו למכונית שמנו את הקניות וחזרנו לבית הקפה.
"או שלום ללקוחות הקבועות שלא היו פה הרבה זמן" אמרה המארחת כשניכנסנו.
"שלום יפה מה נישמע?" שאלתי
"מעולה מתוקות,השולחן הקבועה?" שאלה הינהנו והלכנו לשבת.
"היי "אמר המלצר
"המנות הקבועות?" שאל הינהנו והוא הלך להביא לנו אנחנו כל הזמן יושבות בבית קפה הזה אז מכירים אותנו כבר.

"אוף דידי מה אני עושה" אמרתי ביאוש והכנסתי עוד חתיכת רביולי לפה.
"דבר ראשון מפסיקה לאכול בכזאת מהירות את הרביולי" אמרה בגיחוך
"את בסוף תיראי כמו רביולי" אמר צוחקת,ייאלה איזה חברה טובה ישלי צוחקת על חשבוני.
"ובקשר לשניהם את צריכה לבחור" אמרה,ממש עוזרת..
"אבל אני לא יודעת" אמרתי ביאוש.
"אז את בבעיה" אמרה ואכלה את הרביולי שלה.
"תגידי מה איתך הכל טוב?" שאלתי,היא מוזרה בימים האחרונים.
"כן" מילמלה.ולא הסתכלה אלי.היא משקרת.
"מה דידי מה יש?" שאלתי
"כלום" התחמקה וחזרה לצלחת שלה.
"דידי אני מרגישה חרא חברה שבוע אני שופכת לך את הלב על המשולש אהבה הזה ובכלל לא שואלת אותך איך עם ירין ואיך היה איתו בסופ"ש שהייתם ביחד" אמרתי.
"זה בסדר חיים שלי,והיה אחלה בסופ"ש..שכבנו" אמרה ואת המילה האחרונה מלמלה.
"מה את ממלמלת זאת אל פעם ראשונה" ארמתי צוחקת,אבל היא לא צחקה.

"דידי את" אמרתי ולא יכולתי לסיים את המשפט.
"כן" אמרה
"אני לא מאמינה" אמרתי בשוק,ואחרי שניה חיבקתי אותה חזק.
"מה אני עושה?" שאלה
"ירין יודע?" שאלתי,היא הנידה את ראשה לשלילה.
"אז דבר ראשון תספרי לו" אמרתי.
"אני מפחדת שהוא יכעס אלי" אמרה.
"למה שיכעס אליך הוא יהיה שמח לילד ממך" אמרתי מנחמת אותה.
"אני יודעת שהוא יהיה שמח,אני מפחדת שהוא יכעס על זה שאני יודעת את זה חודש ולא סיפרתי לו" אמרה,מה חודש?
"דידי את כבר בחודש הראשון?" שאלתי מנסה לעכל..
"כן" אמרה
"איך לא סיפרת לי את זה" אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
"לא רציתי להפיל את זה עליך" אמרה.
"חיים שלי בישביל זה אני פה" אמרתי וחיבקתי אותה.
"מזל שיש לי אותך" אמרה.
"היום את מספרת לירין" אמרתי בחיוך והיא הנהנה להסכמה.